"אסור שעיכוב או מעצר יהיו אמצעי ענישה"
השופט יריב לא קיבל את טענת המשטרה ולפיה עוקבי סירב להזדהות מספר פעמים. הוא כתב בפסק הדין כי "סמכות העיכוב של אדם היא מוגבלת ומותנית בקיומו של חשד סביר לביצוע עבירה. במדינה דמוקרטית עיכוב או מעצר של אדם אינם, ואסור שיהיו, אמצעי ענישה או הרתעה: עיכוב או מעצר הם אמצעים קשים, שיש לעשות בהם שימוש רק כאשר אין דרך אחרת פוגעניות פחות, להשיג את אותן תכליות".
השופט ציין בפסק הדין כי "חומרה יתרה יש לראות, לטעמי, בכך שהעיכוב של התובע נעשה לאחר שקצין המשטרה ידע כי המעוכב הוא עיתונאי, שאז ניתן להוסיף למימד ה'ענישה' שבעצם העיכוב גם את הפגיעה המובהקת ביכולתו של התובע למלא את תפקידו העיתונאי וניסיון למנוע תיעוד וסיקור של האירוע.
"הפרה ברורה של נהלי המשטרה עצמה"
"אין מדובר בהתרשלות נקודתית, שניתן להסבירה בלחץ בעת אירוע מבצעי", קבע השופט, "שכן התנהלותה הפסולה של הנתבעת נמשכה גם לאחר שהובא התובע לתחנת המשטרה, תוך הפרה ברורה של נהלי המשטרה עצמה".
עוד ציין השופט כי היקף הפיצוי שפסק לטובתו של העיתונאי משקף גם את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלותה של המשטרה בהליך זה – כאשר הציגה גרסה עובדתית שאינה עולה בקנה אחד עם הראיות המצויות בידה, היא המשיכה בהעלאת טענות שיש בהן כדי להטיל דופי בתובע, אף שהיה ברור שאין בידיה כל ראיות לתמוך בטענות אלה, והחמור מכל: כאשר קצין משטרה בכיר, סגן ניצב המשמש כמפקד תחנת המשטרה, הציג גרסה שנסתרה בראיות אובייקטיביות, שחלקן הוגשו בידי המשטרה עצמה, כאשר לא היסס לייחס לתובע עבירות שלא היו ולא נבראו. התובע אף לא נחקר על אותן עבירות ומכון עולה חשש שאותן עבירות לא היו אלא אמתלא שנועדה להצדיק עיכוב והבאה לתחנת המשטרה, כדי להרתיע את התובע, או כדי ליצור 'משקל נגד' לתלונה עתידית.
"אמת מידה מחמירה של אמינות ויושר"
לבסוף השופט קבע כי "המשקל הניכר שמייחסים בתי המשפט לגרסאותיהם של שוטרים וקציני משטרה, מחייב אותם לעמוד באמות מידה מחמירות של אמינות ויושר, ואין לי אלא להצר על כך שקצין המשטרה לא עמד באמת מידה זו".
יאסר עוקבי מסר בתגובה: "פסק הדין הוא תמרור אזהרה לשוטרים ולקצינים בשטח. החלטת נשיא בית משפט השלום בב"ש מדברת בעד עצמה, ומחדדת את מה שכל שוטר, זוטר כבכיר, צריך לדעת: לא עוצרים כנקמה או כהרתעה". את עוקבי ייצגו במשפט עוה"ד חן ויסברג ואמיר באשה.
