"ככל שהזמן עובר אני מבין שאני ממש לא יודע את כל האמת"

צביקה קליין, עורך ה"ג'רוזלם פוסט" שנחקר תחת אזהרה והטלפון הנייד שלו עדיין מוחזק ע"י המשטרה, אף ששוחרר ממעצר ללא תנאים מגבילים | הגיע ל"פגוש את העיתונות" ופרץ בבכי כשסיפר כי ילדיו נותרו ללא השגחה בעת מעצרו

בערב יום ה' האחרון, שסימן את סופו של השבוע הסוער והקשה ביותר בחייו, צביקה קליין – עורך ה"ג'רוזלם פוסט", פרסם ברשת "פייסבוק" פוסט ארוך – בו גולל את אשר על ליבו, לראשונה מאז שוחרר ממעצר הבית שבו היה נתון כמעט כל השבוע, הערב הוא התראיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" ובמהלך השידור, נשבר ופרץ בבכי כשתיאר את הרגע שבו בהמהלך עדותו, הודיעו לו החוקרים שהוא עצור וגילו חוסר רגישות על סף אטימות מקוממת כשניסה להסביר להם שעליו להוציא את הילדים מהגן ולדאוג להם. "ביקשתי להתקשר לשכנה והם לא נתנו לי להשתמש בטלפון".

"קוראים לי צביקה קליין. אני העורך הראשי של הג'רוזלם פוסט. השבוע נעצרתי. הושמתי במעצר בית. הפכתי באחת מנאמן ציבור – לחשוד. לא יכולתי לדמיין את זה אפילו בסיוטים הכי גרועים שלי. לא תמיד הייתי עיתונאי. נולדתי בשיקגו, למשפחה ציונית חמה. הורי, צ'ארלס ובוורלי קליין, גדלו בתנועת בני עקיבא, וגם אנחנו – אני, אחי אבי ואחותי דינה – חונכנו על ערכי הציונות והאהבה לעם ולמדינה. עלינו ארצה ב־1985. הייתי אז ילד. בארץ הדרכתי בבני עקיבא, שירתתי בצה"ל כמייסד וראש דסק התקשורת הדתית-חרדית בדובר צה"ל, ומאז אני חי ונושם תקשורת.
 
לאורך שנים רבות הקדשתי את הקריירה שלי לחיבור בין יהדות התפוצות לישראל. יצאתי לשליחויות, שימשתי דובר בני עקיבא העולמית, ולאחר מכן הצטרפתי לעיתון מקור ראשון, והקמתי את תחום סיקור יהדות התפוצות בישראל – תחום שכמעט ולא היה קיים קודם לכן. הבאתי את קולה של ישראל ליהדות העולם – והבאתי את קולן של קהילות יהודיות נידחות בחזרה לישראל. יצרנו חיבורים, והיכרות, ומעגלי תמיכה, ובפרספקטיבה של 15 שנה, אני חושב שחוללנו מהפכה.
 
לפני שלוש שנים הצטרפתי לקבוצת הג'רוזלם פוסט ככתב ופרשן לענייני העולם היהודי. מאז ומעולם עניינו אותי לא רק האירועים הגדולים, אלא גם הסיפורים האנושיים והזווית היהודית. למשל – כשכולם דיברו על המונדיאל בקטאר, אני רציתי לדעת איך מגיע לשם אוכל כשר. מאז ניסיתי להגיע לשם. ניסיתי לראיין, להביא סיפור ייחודי. ניסיתי, ולבסוף – הצלחתי.
צביקה קליין, עורך הג'רוזלם פוסט, ב"פגוש את עיתונות" | צילום: חדשות 12
 

בסוף 2023, ערב פרוץ המלחמה, מוניתי לעורך הראשי של העיתון. קטאר הפכה באותו זמן לשחקן מרכזי במו"מ בין ישראל לחמאס. הבנתי שזו הזדמנות עיתונאית נדירה. פניתי לגורמים שייצגו את ממשלת קטאר, ולאחר דין ודברים – הייתי לעיתונאי הישראלי הראשון שראיין את ראש ממשלת קטאר, מוחמד א-תמני. הכתבה המלאה פורסמה בגאון בעיתון. שום דבר לא הוסתר. הכל נעשה בשקיפות מלאה, ובסטנדרטים העיתונאיים הגבוהים ביותר. היו בעיתון גם קולות ביקורתיים נגד הכתבה ונגד הביקור, וגם אותם הבאנו בדפים אלה, כיאה לעיתון הדוגל בחופש הדעה, בהשמעת קולות שונים ומגוונים, ובהרחבת השיח הציבורי. כאשר הצוות שלנו הציף בפניי, לפני כשנה, שאחד מכותבי הטורים כתב טור שמבקר אותי, את התוכן ואת עובדת נסיעתי לקטאר – ושאלו אם לפרסם אותו – אמרתי להם שנפרסם אותו במלואו – שכן זה בדיוק מה שעושים במסגרת חופש ביטוי ועיתון שלא מכתיב את דעותיו אלא מציף מגוון דעות.

 
כנראה שעובדה אחת לא נראתה הגיונית בעיני חוקרי המשטרה: שלא קיבלתי כלום
 
לא קיבלתי דבר. לא טובת הנאה, לא תשלום, לא שום הבטחה. חזרתי לארץ, וכנראה שעובדה אחת לא נראתה הגיונית בעיני חוקרי המשטרה: שלא קיבלתי כלום. הוצע לי שיחצן מטעם הגורם שאירגן את הנסיעה ינסה לקדם את הכתבה גם בכלי תקשורת אחרים. הסכמתי. הראיונות שודרו בערוץ 12 ובערוץ 13. לא ניסיתי להסתיר. ההיפך, הכל היה גלוי.
 
 
במהלך העדות הודיעו לי שאני הופך לנחקר באזהרה
 
כשהוזמנתי לתת עדות פתוחה במשטרה, נענתי כאזרח שומר חוק. חשבתי שאוכל לסייע, לא יותר מזה. ואז – הכול התהפך. במהלך העדות הודיעו לי שאני הופך לנחקר באזהרה. לקחו ממני את הטלפון בלי צו, בלי הסבר. נחקרתי כ־12 שעות, לבד, ללא קשר עם אשתי ששהתה בחו"ל, בלי אפשרות לדבר עם ילדיי במשך שעות ארוכות. התנאים היו קשים. כשיצאו הדלפות מהחקירה (והן ממשיכות לצאת בעת כתיבת שורות אלה), לא יכולתי אפילו להגיב – כי נאסר עליי לדבר עם התקשורת. שמי הטוב נפגע, כשהאמת עדיין לא יצאה לאור.
 
רק אחרי כמה ימים של שתיקה, החלו קולות מחאה בציבור. קולגות – עיתונאים, עורכים, אנשי תקשורת – שאלו איך ייתכן שבמדינת ישראל עיתונאי נחקר ומושם במעצר בשל עבודתו העיתונאית. היום, לשמחתי, שוחררתי לחלוטין – ללא כל מגבלות. טענותיי – שאני מנוע מלפרסם כל עוד החקירה מתקיימת – הם אלה ששכנעו את החוקרים לשחרר אותי.
עוד יבוא היום שבו אפשר יהיה לספר את הסיפור המלא. אבל היה לי חשוב לפנות אליכם, הקוראים, כבר עכשיו – ולומר לכם: אני כאן. אנחנו כאן.
 
כעורך ראשי של ה"ג'רוזלם פוסט", אנחנו פועלים לפי סטנדרטים עיתונאיים גבוהים, חתירה לאמת, חתירה למגע, ולסיפורים בלעדיים וייחודיים כבר 92 שנה. זה מה שהבאתי איתי מאז אותו רגע שבו הפכתי לעיתונאי – וכך גם אמשיך. הפרשה הזו לא תרתיע אותי. לא תרתיע את הצוות המסור שלי ולא תרתיע אף עיתונאי שפועל ביושר ובאומץ. אנחנו לא כפופים לאיש, לא פועלים למען אינטרסים זרים, ולא חייבים כלום לאף אחד. הדבר היחיד שאנחנו חייבים לו – הוא לכם, הקוראים. זכות הציבור לדעת – היא החובה שלנו. אני גאה בעיתון שלנו, גאה בצוות שלנו, וגאה להיות עיתונאי ישראלי במדינה דמוקרטית. אני רק מקווה שגם רשויות החוק יזכרו את זה.

"איינהורן אמר – יש לנו בחור שקוראים לו אלי פלדשטיין, הוא יעזור לך"

 

הערב, בראיון לתוכנית "פגוש את העיתונות" בחדשות 12, קליין סיפק מעט יותר פרטים אודות הפרשה, אולם לפי שעה סיכם את הדברים באומרו כי "ככל שהזמן עובר, אני מבין שאני ממש לא יודע את כל האמת". 

אוריך הכיר לקליין את שרוליק איינהורן, שהפך לדמות מפתח בקשריו עם קטאר: "איינהורן, בחור נורא מוכשר. ברגע שבן אדם מסדר לך את קנצלר אוסטריה לשעבר, מסדר לך ראשי ממשלות, אתה אומר – הוא לג'יט". קליין הדגיש כי במשך שנה וחצי הוא "רדף" אחרי הקטארים כי "זה מעניין אותי", וכי הוא היה היוזם של הקשר.

הקשר עם קטאר הפך רלוונטי במיוחד לאחר 7 באוקטובר, לדברי קליין. 50 יום לאחר תחילת המלחמה, בזמן סבב שחרור החטופים הראשון, פנה שוב לאיינהורן. "הוא אומר לי, זה לא אני, אני לא קשור להם. יש לי חבר באנגליה, קוראים לו ראיין והוא אומר לי, בוא, אנחנו נביא לך לכנס של ה"ג'רוזלם פוסט" בגרמניה את השגריר של קטאר".

 

"'תקשיב, יש לנו בחור, קוראים לו אלי פלדשטיין"

בהמשך, לדברי קליין, הגיע נושא הריאיון עם ראש ממשלת קטאר. זה התרחש בתחילת 2024, כאשר שרוליק איינהורן התקשר אליו ואמר: "בוא לקטאר, הם רוצים שאתה תגיע". לדבריו, איינהורן אמר שיתקשר אליו "האמריקאי" – ג'יי פוטליק, לוביסט שעובד עבור קטאר.

קליין נפגש עם פוטליק במלון נורמן בתל אביב, ולאחר מכן טס איתו לקטאר לשלושה ימים. "הוא איש מקסים ונחמד, גדל באותה שכונה שאימא שלי גדלה, בסקוקי, מחוץ לשיקגו", סיפר קליין. לדבריו, באפריל 2024, כאשר איינהורן שאל מדוע אינו מתראיין על הביקור, אמר לו קליין שהוא עסוק במלחמה ומשפחתו. איינהורן השיב לו: "'תקשיב, יש לנו בחור, קוראים לו אלי פלדשטיין'… אמרתי, מי זה? 'הוא יעזור לך'".

כאשר שאל מי ישלם לפלדשטיין, השיב לו איינהורן, לפי עדותו: "תגיד לו שמישהו מארה"ב יתקשר אליו ויטפל בזה". קליין טען כי התפלא שכאשר דיבר עם פלדשטיין, זה לא ביקש כסף: "לא צריך כסף, הכול טוב. אם הייתי במקצוע הזה, הייתי רוצה לקבל כסף".

צביקה קליין, עורך הג'רוזלם פוסט, ב"פגוש את עיתונות" עם בן כספית ועמית סגל, | צילום: חדשות 12

 

"לא קיבלתי שום טובות הנאה"

קליין הבהיר כי הקשר האחרון שלו עם אוריך בנושא קטאר היה ב-2022, וכי מאז לא היה בקשר עמו בעניין זה. כאשר נשאל על טענת היועצת המשפטית לממשלה, לפיה היה חלק ממנגנון קבלת טובות הנאה, הכחיש קליין בתוקף: "לא קיבלתי שום טובות הנאה. אגב, גם אף אחד לא הציע לי. הם שילמו את הטיסה לקטאר, אבל אני כתבתי בפירוש בכתבות שלי – הוזמנתי על ידי ממשלת קטאר".

בנוגע למעצרו, סיפר קליין כי אשתו הייתה בחו"ל בגלל פטירת אמה, והוא שאל את השוטרים: "מי יוציא את הילדים? אמרו שאני בא לתת איזו עדות כמה שעות". הוא שוחרר בחצות ואמר לילדיו שהוא "עוזר למשטרה".

"אני רוצה שהאמת תצא לאור", הדגיש קליין, והוסיף: "ככל שהזמן עובר, אני מבין שאני ממש לא יודע את כל האמת". לדבריו, "שרפתי פה הרבה מאוד קשרים ברמה העיתונאית, וכנראה אשלם איזה מחיר ברמת אנשים שינסו להתנקם בי על זה".

קליין נשאל אם להערכתו ראש הממשלה היה מודע למה שקורה בלשכתו, והשיב: "אין לי מספיק מידע, לדעתי לא. אני מאוד מקווה שגם אוריך לא היה מודע". הוא הבהיר כי מאז 2022 שמו של אוריך לא עלה בהקשר הקטארי בשיחותיו.

מצאתם טעות בכתבה?