סילבי קשת, מהעיתונאיות המשפיעות בתקשורת הכתובה, הלכה לעולמה בגיל 94

קשת בלטה בסגנון כתיבתה הנוקב והחריף במדורה "חץ מסילבי קשת" שפורסם תחילה ב"הארץ" ובהמשך ב"בידיעות אחרונות" | היא יצרה סביבה חוג שהעריץ את כתיבתה וזאת בצד רבים שסלדו ממנה ואיימו לפגוע בה
העיתונאית סילבי קשת, שהיתה בעלת טור פוליטי – חברתי מושחז ומהדמויות המשפיעות בתקשורת הישראלית הכתובה, הלכה לעולמה אתמול (שלישי) בגיל 94. 
 
קשת, שנולדה בצרפת בשם סילבי שניידר, החלה לכתוב בשבועון "העולם הזה". לאחר מכן, ב1955 המשיכה ל"ידיעות אחרונות", אותו נטשה בשנת 1964 ועברה לעיתון "הארץ" שם פרסמה לראשונה את מדורה השבועי "חץ מסילבי קשת" שנודע כטור פוליטי נוקב וברבות הימים הפך לשם דבר  בתקשורת ובפוליטיקה הישראליים. ב-1970 העורך האגדי של ידיעות אחרונות, דב יודקובסקי ז"ל, השיב אותה לעיתון. מאז ועד לפרישתה בשנת 2005, קשת פרסמה את טורה הפופולרי תחת אותו שם במשך כ-35 שנה.
 
טוריה התפרסמו בעיקר במדור הדעות של המוסף לשבת ב"ידיעות אחרונות", שבין הייתר נקרא בפי רבים כ"התוספת האדומה" או "הפתח לנד" בשל סגנון כתיבתם הנוקב בעל הגוון השמאלי של סילבי קשת ועמיתיה כבועז עברון, זיווה יריב, חיים חפר, עמוס קינן, דידי מנוסי ואחרים. היא בלטה בסגנון כתיבתה הביקורתי והחריף שקיבץ סביבה חוג רחב של קוראים ומעריצים שרק חיכו לפרי עטה, ומולם קוראים שמחו על כתיבתה וחלקם אף איימו עליה. 
 
מחתה על אפליית נשים במודעת "דרושים"
 
כשקשת התקבלה לעבודה ב"העולם הזה", היא מחתה בפני המו"ל ועורך העיתון האגדי, אורי אבנרי, על כך שפרסם מודעת "דרושים" בלשון זכר ובה הציע עבודה ל"מגיה" במקום "מגיהה". היא החלה לכתוב בשבועון ביקורת קולנוע וטור פרובוקטיבי בשם "מכתבים לרותי", בו הוזמנו הקוראים לשלוח לקשת מכתבים עם שאלות או תובנות חיים והיא נהגה להשיב להם מעל דפי השבועון בבוטות ובחריפות. לאחר מכן כתבה את טור הרכילות הפוליטית "ציפור לחשה לי" שהתבלט בכתיבה נשכנית וביקורתית.
 
"בעלת הטור הנקרא ביותר"
 
ב-1970, השנה שבה שבה קשת לכתיבה ב"ידיעות אחרונות", פרסם המגזין האמריקני "טיים" כתבה אודותיה ובין היתר נכתב בה שהיא "בעלת הטור הנקרא ביותר בישראל" וכי "חיציה בדרך כלל טבולים ברעל".  
 
במהלך השנים קשת הטמיעה בלקסיקון הישראלי מושגים וצירופי מילים משלה, כגון "מתנחבלים" (מתנחלים + מחבלים), "טיפשעשרה", "משטרע", "דגנרלים" (כינוי גנאי לאלופים בצה"ל), "אנסי" (כינוי גנאי לנשיא לשעבר משה קצב, שהורשע באונס), "נהנתניהו" (כינוי גנאי לראש הממשלה בנימין נתניהו) ו"משקפופר".
 
קשת הירבתה לתקוף את ראשת הממשלה בעבר גולדה מאיר. היא הדביקה לגולדה שלל כינויים, כגון "לא כל הנוצץ גולדה", "אחרונת הבולשביקים"  ו-"דרקון המתחזה לג'ורג' הקדוש". בשלב מסויים, מפלגת העבודה שנראה גם בשם "המערך" (מערך מפלגות השמאל), איים בחרם מודעות על עיתון "הארץ" בשל טוריה אלה.
התביעה של ח"כ רפאל נגדה הסתיימה בפשרה
 
ב-1970 תבע אותה ח"כ יצחק רפאל מהמפד"ל בשל מאמר שפרסמה בשם "המלאך רפאל", שגולדה מאיר ניסתה למנותו כשר בממשלתה. קשת טענה שרפאל ביקר במועדונים מפוקפקים וטיפח קשרים עם אנשי העולם התחתון. התביעה, שזכתה להדים רבים בתקשורת, הסתיימה בפשרה בבית המשפט, שבה נקבע כי אף אחד מהם לא התכוון לפגוע בצד שכנגד. 
 
קשת סלדה מההערצה למפקדי צה"ל בעיצומה של מלחמת ששת הימים ופרסמה טור נוקב בשם "בצבאו של החנראל המכסיקני קסטאנייטאס", ובו רמזה לאלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי. 
 
מכתבי נאצה ולבנת חבלה
 
קשת ספגה במהלך השנים מכתבי נאצה ואף אלימות של ממש. ב-1974 התפוצצה לבנת חבלה צה"לית שהונחה בפתח דירתה בתל אביב. בתחקיר התוכנית "עובדה" של קשת 12 ששודר ב-2016 חשף העבריין המורשע טוביה אושרי כי הוא היה זה שהניח את לבנת החבלה. לטענתו, מי שהורה לו לעשות את הדבר היה רחבעם זאבי, כנקמה על פרסום הטור שרמז אודותיו
 
בשנים האחרונות קשת המשיכה לכתוב מדי יום – הפעם ברשתות החברתיות ושוב בסגנונה הנשכני. רק לפני כחודש היא כתבה כי "קים ז'ונג און, הדיקטטור האימתני של קוריאה הצפונית, הזמין כמה מסדרני הכנסת שלנו, לאחר שאנשי משמר הכנסת התעמתו עם נציגי משפחות החטופים. הוא כל כך נהנה מהסצינה של דחיפות ומכות להורי קרובי החטופים והפלתם ארצה. הצטער שלא היה להם  שכל לירות בהם".

ב–2017 קשת פרסמה בפוסט בעמוד הפייסבוק שלה ובו טענה כי השר לשעבר יוסף טומי לפיד תקף אותה מינית בלונדון בשנת 1963 (באותם ימים ככתב "מעריב"). "הוא הפיל אותי על השטיח. חטפתי מכה בראש והוא קרע מעלי את השמלה, הוא היה חזק כמו שור. ברגע שהוא ניסה לפתוח את הרוכסן שלו נתתי לו ברכיה חזקה, איפה שכואב. אחר כך הוספתי עם נעל העקב הגדול עם השפיץ, הוא היה מכווץ. בחמת הזעם שלי רצתי למטבח לקחתי קומקום מלא מים, שפכתי לו על הראש וזרקתי את המעיל שלו החוצה", כתבה ובהמשך שוחחה על המקרה, עם העיתונאי רינו צרור בגלי צה"ל. "הוא קרע את השמלה שלי ונתתי לו ברכייה איפה שכואב". סילבי הסבירה: "צר לי על המשפחה שלו אבל הרבה אנשים מגלים בביוגרפיות שלהם דברים שהיינו מעדיפים לא לדעת".

סילבי קשת 12.01.1969 | צילום: פריץ כהן, לע"מ

מצאתם טעות בכתבה?