בעלי ההון שולטים בתקשורת
לדבריו, גורם נוסף המשפיע על הקשר בין תקשורת לפופוליזם הוא המבנה הניאו ליברלי של שוק התקשורת המסחרית. "אין יותר שידור ציבורי בפועל, כי מה שקיים הוא חלש. אין יותר שידור חד ערוצי. כבר לפני עשורים, התקשורת המסחרית עברה למודל ניאו ליברלי ומי ששולט בה כיום אלה בעלי ההון".
"התחלנו לפני שלושים שנה בהקמת טלוויזיה מסחרית והיום כל התקשורת מתמודדת עם משבר קשה של רווחיות. זה מוביל לכך שהתקשורת נשלטת בידי אוליגרכים. כולם מתמודדים עם הפסדים, פרט לקשת 12. גם העיתון 'ישראל היום' לא רווחי. 'ידיעות אחרונות' כן רווחי עדיין, אבל הוא נתון בקרב קשה עם 'ישראל היום'. לפחות שלושה אוליגרכים השולטים כיום בתקשורת מזוהים עם עמדות הימין: לן בלווטניק בערוץ 13, יצחק מירילשווילי בערוץ 14 ואלי עזור עם האימפריה שלו הכוללת את 'ג'רוזלם פוסט', 'מעריב', וואלה ותחנות רדיו מובילות. נוני מוזס, הבעלים של 'קבוצת ידיעות אחרונות' הוא אמנם מבית רוויזיוניסטי, אבל נחשב לאיש מרכז.
– מה רע בכך שבעלי הון שולטים בכלי תקשורת גדולים? זה דווקא מציל אותם מהתמוטטות.
"העניין הוא שבמציאות, המבנה האוליגרכי של התקשורת מסיט אותה לעבר הימין. האינטרס של הפוליטיקאי חובר לזה של האוליגרך, אולם ברמת הנרטיב הפופוליסטי הסיפור המכונן של הימין הפוליטי בישראל הוא שיש כאן תקשורת שמאל שאותה יש 'לאזן'. הקשר הזה בין שוק תקשורת מוחלש ומוטה הון לבין הנהגה פופוליסטית קיים במדינות נוספות ומהווה כר פורה לשחיקה דמוקרטית של הפלטפורמות".
זה הרקע למה שקרה בחדשות 13, עם מינויה של יוליה שמאלוב ברקוביץ' למנכ"לית חברת החדשות, בצד ההחלטה שהתקבלה בהנהלת רשת 13 להוריד משידור את תוכניתו של רביב דרוקר 'זמן מלחמה'. "המינוי הזה וההחלטה להפסיק את שידור התוכנית שהיא מהמובילות בערוץ מבחינת אחוזיה הצפייה, הם בגדר מהלכים פוליטיים המאיימים על טוהר העבודה העיתונאית וגם על מטה לחמם של העיתונאים, שלא מעטים מהם נוטשים כעת את הערוץ".
השאיפה ל"איזון קדוש"
"מה שמתרחש בערוץ 13 אינו אירוע בודד", אומר מרדכי, "כי אם חלק ממהלכים נוספים שנעשו, כמו הקמת ערוץ 14 ושינוי יעודו מערוץ מורשת לערוץ המשדר חדשות ואקטואליה, תוך שהוא זוכה להטבות מועדפות שנדונו השבוע בוועדת הכלכלה של הכנסת, או ההתקפות על תאגיד השידור הציבורי והניסיון הנוכחי לפגוע בתקציבו הקבוע. ביחס לכוח שצברו ערוצי הטלוויזיה המסחריים, כאן 11 חלש ומצליח אך מעט להשפיע על השיח הציבורי. התקפות מסוג זה כבר הובילו את התקשורת לצנזורה עצמית ולשאיפה מתמדת – זה יותר מעשור – לאיזון המדיות באמצעות שילוב הולך וגובר של טלנטים מימין ולמרבה הצער גם מהימין הקיצוני. בתאגיד השידור נעשה ניסיון 'לאזן' את יחסי הכוחות הפוליטיים בתוכו, על ידי הבאתה של איילה חסון, המגישה את מהדורת החדשות המוקדמת וכן את זאב קם ועקיבא נוביק והשאיפה הזו ל'איזון' קדוש התפשטה גם לערוצים המסחריים, מתוך פחד שיופעל עליהם לחץ פוליטי.
מרדכי מציין כי המחקר בנושא בישראל (כמו למשל זה של ד"ר איילה פנייבסקי) מראה שהאיומים על התקשורת כבר מובילים לצנזורה עצמית ניכרת וכעת אנו רואים החרפה של האיום ופוליטיזציה עירומה ומסוכנת בהרבה. השלב הבא מבחינת השחיקה הדמוקרטית של כלי התקשורת, יתבטא בכך שהפוליטיקאים לא יסתפקו בגיוון הפנימי שיצרה לעצמה התקשוקת ותחת זאת ידרשו 'ללכוד' אותה באמצעות נאמנים, למשל על ידי מינוי שמאלוב ברקוביץ' למנכ"לית חברת חדשות 13.
– זה חדש? הפוליטיזציה של התקשורת היתה קיימת בעצם מקום המדינה, לא?
נכון, גם בעשורים הראשונים לקום המדינה היתה פוליטיזציה של כלי התקשורת, אבל יש הבדל לעומת המצב עכשיו. כיום, יש ערוצי טלוויזיה רבים ואין ספור תחנות רדיו, בעוד העיתונות המפלגתית נעלמה ובמקומה קמה עיתונות בשליטת בעלי הון. שוק התקשורת כיום יותר מגוון, הוא כבר רגולטורי ולא ממשלתי והרבה יותר מושפע מבעלי ההון.
התקשורת מעצם טבעה היא יותר ליברלית ממידת הליברליזם הקיים בחברה. כך, למשל, בעניין מינוי שמאלוב ברקוביץ', נכחנו לראות את יכולתם של העובדים להתארגן ולהרים את קולם נגד המהלך. האתגר עמו מתמודדים עובדי ועיתונאי חדשות 13 הוא השאיפה של השלטון להפכם ליס-מנים שלו.
"להפנים את הסכנה ללכידת התקשורת"
מניתוח מצבה הנוכחי של התקשורת בישראל, מרדכי גוזר מסקנות ברמה הציבורית והמשפטית. ראשית, הוא אומר "כמו שהגנו על בית המשפט בשנה החולפת באמצעו מאבק ציבורי והפגנות מחאה נרחבות, הציבור צריך להפנים שאנו כמעט באותו אירוע לגבי התקשורת, שאף היא מאויימת". למעשה הניסיון מדמוקרטיות אחרות מעלה שלכידה של התקשורת היא לא פחות חשובה מזו של שומרי הסף.
שנית, יש להדליק נורה אדומה מפני ניסיונות ההשתלטות של הממשלה על התקשורת, גם באמצעות השידורים בעברית של I24news שהחלו ב-30 ביוני ושהכיוון שלהם הוא סגידה למדיניותו של המנהיג. יש פה החלטת ממשלה לייצר מהלכים יותר אלימים כדי לייצר מצב של השתלטות פוליטית על כלי התקשורת ולהשתלט על מדיות וערוצי שידור בהיקף שלא הכרנו קודם לכן. נכון להפנים את עליית המדרגה.
שלישית, ברמה המשפטית: כדי להתמודד עם התהליך המסוכן, בג"ץ צריך לייצר אמירה יותר מפורשת מבעבר ויש לו הזדמנות לעשות זאת בעטייה של העתירה נגד מינויה שמאלוב ברקוביץ', שתידון ביום ה' הקרוב. אכן, מציין מרדכי, "ההתערבות פה אינה דומה להתערבות בהחלטות שלטוניות רגילות מכיוון שערוץ זה הוא גוף דו-מהותי". עם זאת, לדבריו, על שופטי בג"ץ לחצות את הרוביקון, להבין את הקונקטסט הרחב יותר של ההשתלטות הפופוליסטית על התקשורת, ולאמר את דברם, למשל גם באשר לתאגיד השידור, שהממשלה רוצה לפגוע בעצמאותו הכלכלית/תקציבית ובכך להופכו לתלוי – שלטון. בג"ץ צריך להגן על האקו-סיסטם שבו פועלת התקשורת ומכאן שהארוע גדול בהרבה ממה שקורה בימים אלה בערוץ 13 או בתאגיד השידור הישראלי, הציבורי".
