אנבידיה ישראל ניצבת במקום הראשון ברשימת החברות שהכי טוב לעבוד בהן בשנת 2025 – כך עולה מדירוג שערכה חברת מאגרי המידע Coface BDI המתפרסם היום (רביעי). אנבידיה ישראל היא חברת היי-טק אמריקנית המתמחה בפיתוח, מחקר וייצור שבבים ומערכות טכנולוגיות מתקדמות, לרבות מערכות מבוססות AI.
זו השנה השנייה ברציפות שבה אנבידיה ישראל מובילה בראש רשימת 100 החברות שהכי טוב לעבוד בהן בישראל. ב-2023 החברה עדיין היתה במקום ה-16 בדירוג, עד שאשתקד קפצה אל המקום הראשון. אנבידיה היא אחת המעסיקות הגדולות בישראל עם מעל 3,300 עובדים והיא מחזיקה בארץ את מרכז הפיתוח השני בגודלו מחוץ לארה"ב. בינואר השנה היא הודיעה על הקמת מרכז נתונים חדש בהשקעה של כחצי מיליארד דולר, שישמש לפיתוח טכנולוגיות בלעדיות של החברה ואשר ימוקם ברמות מנשה.
הפרמטר החשוב: יחסי עבודה
ומהו קנה המידה שלפיו נקבע המיקום של חברה ברשימה? בצד השכר והאופציות, הקריטריונים כוללים את אפשרויות הקידום של עובדים בהיררכיה (אתגרים מקצועיים), התנאים הסביבתיים, מידת ההערכה שרוחשים העובדים כלפי דרגי הניהול, מידת ההערכה שמקבלים עובדים שהישגיהם בולטים, שוויון הזדמנויות, תחושת ביטחון תעסוקתי (שבעבור העובדים חשובה דווקא כעת, בתקופת מלחמה), היוקרה של מקום העבודה כפי שהיא נתפסת בעיני העובדים, ולא פחות חשוב: "צ'ופרים" חברתיים, כגון מסיבות או טיולים שהחברה מארגנת כדי לציין אירועים מיוחדים. השכר, אגב, אינו הפרמטר החשוב ביותר בעיני העובדים והוא ניצב רק המקום השמיני. במקום הראשון: יחסי העבודה ובמקום השני: רמת הניהול מצד הממונה הישיר.
Coface BDI – עורכת את סקר החברות שהכי טוב לעבוד בהן בשיתוף עם עיתון "דה מרקר", שבעצמו אינו משתתף בסקר. אולם גם לו נבחנה אפשרות הכללתו בסקר, ספק רב אם היה עומד בקריטריונים, או ליתר דיוק: אין ספק שלא היה עומד בקריטריונים. מעבר לכך: שום כלי תקשורת, דיגיטלי או מודפס, יומי או שבועי, לא נכלל ברשימה המכובדת. השכר הממוצע בכלי התקשורת, אינו מדורג ברמות הגבוהות של השכר, אלא הוא מעט מעל השכר הממוצע במשק (שנכון לחודש מארס האחרון, עומד על כ-14,447 שקל ברוטו), כאשר ישנם פערים גדולים בין שכרם של עיתונאים ותיקים ומוערכים וכן פרשנים מנוסים, המוגדרים בשפה הברנז'אית "טאלנטים", לבין שכרם של עיתונאי שטח או כתבים מתחילים. שכרם של רוב עובדי "המעגל השני", כגון צלמי העיתונות, גרפיקאים ועורכי עמודים פנימיים בעיתונות המודפסת נמוך יחסית לזה של עמיתיהם.
ביטחון תעסוקתי? אין כזה
ובאשר לקריטריונים נוספים? ובכן הביטחון התעסוקתי בתקשורת הישראלית כלל אינו גבוה. גלי פיטורים הם שיגרה והיחידים הנהנים מחסינות מסוימת מפני ערעור מעמדם הם ה"טלנטים" הוותיקים ואף זה נכון בעיקר באשר לעיתונות המודפסת. אפשרויות הקידום בהיררכיה דווקא קיימות, בעוד שצ'ופרים חברתיים, כמו מסיבות וטיולים לעובדים הם עניין נדיר.
רשימת 100 החברות שהכי טוב לעבוד כוללת חברות היי-טק לא מעטות וכן חברות מענפי הביטוח, הפיננסים והבנקאות, לצד חברות מהמגזר הציבורי שתמיד בלטו בשכר הגבוה ובתחושת הביטחון (ונוסיף: גם תחושת השייכות) הגבוהה שהעניקו לעובדיהן, כמו התעשייה האווירית, חברת החשמל, רפא"ל ושלושה ארגונים בתחום שירותי הרפואה הציבורית.
אחד הממצאים הבולטים בסקר,שנראה כי הוא הולם לא רק את 100 החברות שהשתתפו בו, הוא כי רק 38% מהנשים מרגישות שהן מקבלות שכר הולם, לעומת 51% מהגברים. הפער בא לידי ביטוי גם בציפיות לקידום: 58% מהנשים מאמינות שיתקדמו במקום העבודה, לעומת 65% מהגברים. הקבוצה הגדולה ביותר של עובדים, 29.4%, ציינה שהיא נשארת במקום העבודה מהסיבה של הגשמה עצמית. וכפי שמגדיר זאת רועי מינקוב, מנכ"ל Coface BDI, עובדים מחפשים כיום לא רק שכר, אלא גם משמעות לעבודתם. לא רק גמישות, אלא גם, ובעיקר, שייכות".
בשולי רשימת 100 החברות שהכי טוב לעבוד בהן, נערך סקר גם בקרב עובדי השירות הציבורי וממנו עולה כי תאגיד השידור הציבורי דורג במקום התשיעי מבין גופי השירות הציבורי, ככזה שכדאי לעבוד בו. הישג מרשים לכאורה, אולם יש לקחת בחשבון שאחד המדדים להצלחה בסקר המדובר, נוגע לשיעור השתתפות העובדים בסקר ונתון זה מושפע ישירות מעידוד או אדישות הנהלות החברות או גופי השירות הציבורי לקחת חלק במילוי שאלון הסקר.
