העיתונאי הוותיק כתב על מלחמות ישראל ומלחמות בעולם, נפצע במסגרת סיקוריו העיתונאיים וזכה
בצל”ש על גבורתו במלחמה, אינו מרוצה מעיסוקה של התקשורת בימי המלחמה שאנו שרויים בהם.
“זה נכון לומר שהתקשורת בימי המלחמה שאנו נמצאים בהם עוסקת ברוב ההיבטים הנכונים שלה,
כלומר מסקרת את הלחימה ואת הגורמים לשבת הנוראית ההיא. היא מציגה תמונת מצב די אמינה,
אבל יש בעיה בסיקור הזה, טוען בן ישי: " הבעיה היא המינון בדיווחי האבל, הנהי והחיטוט בטראומה
ומחזורה, הם כבר בלתי נסבלים. אתמול שמעתי שערוץ כאן 11 החליט לחזור וללוח שידורים רגיל
ולא המשדרים המיוחדים שאנו צופים בהם”.
לדבריו, מישהו שם הבין סוף סוף שהמינון בעיסוק השכול ובזוועות ה-7 באוקטובר וסבלם הנורא
של החטופים, צריך להיות במינון מוקפד יותר. יש לעסוק בזה, אבל הבחישה ללא הרף,
מזוויות שונות, לא טובה לנו”.
בן ישי אינו מרוצה גם מהפאנלים הבלתי נגמרים עם הפרשן “הלשעברים", כך הוא מכנה אותם.
"הפרשנים באולפנים אינם מעודכנים בלחימה כלל. הלחימה כיום היא אחרת עם בעיות אחרות
ואתגרים חדשים. הם מפרשנים על סמך ניסיונם לפני 30 שנה. הם מציגים ספקולציות וסברות
שלרובן אין אחיזה במציאות הנוכחית. הצופה יוצא נבוך ומקבל תחושה שאנו לא יודעים לאן
הולכים. המציאות שונה לחלוטין, צה”ל מצליח במטרות ומשיג הישגים נדרשים בלחימה הזו. אני
הפסקתי ללכת לפאנלים האלה. החלטתי שאני לא מופיע יותר, מפני שהפאנלים משכיחים את הבעיה
ומה שאמור להיות דיון ציבורי בנושאי מטרות הלחימה והשבת החטופים, האם להפסיק את הלחימה,
האם כל אלה ברי השגה?! אמנם יש יוצאים מן הכלל שמבינים דבר, אבל צריך שיעסקו בנושאים
האלה אנשים שיודעים", אמר.
"אני חושב שהפאנל של יום שישי בערוץ 12 די לעניין, למרות הוויכוחים, אבל
בעצם הכול פוליטי. במקום לדבר על מה שאנחנו רוצים להשיג הם מביעים דעה פוליטית ולא בנושא
הלחימה עצמה, כך השסע החברתי גדל בעם, אך לא בקרב הלוחמים, שם יש באמת אחדות מטרה
ומוטיבציה של תחושה שהם עושים דבר חשוב. מולם אנחנו עדים לוויכוחים בציבור שגורמים לך
למרוט שערות. מתווכחים במקום להתייחס למצב הלא פשוט שאנו נמצאים בו. זו איננה מלחמה על
קיומנו אבל מלחמה עם השלכות משמעותיות קיומיות על עתידה של ישראל”.
