במשדר חגיגי שישודר ב-5 במרס – בערוץ כאן 11, ייחשף השיר שישיר זוכה "הכוכב הבא של לאירוויזיון" – נועם בתן, שייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון שתערך בווינה בחודש מאי הקרוב. זהות השיר נשמרת עד אז בסוד, אבל כבר ידוע כי כותבי השיר הם צליל קליפי, נדב אהרוני ונציגת ישראל לאירוויזיון הקודם, יובל רפאל, מה שמעורר צפיות כי השיר, שיבוצע בשלוש שפות, יהיה מרשים ביותר.
חמש מדינות: ספרד, אירלנד, הולנד, סלובניה ואיסלנד – פרשו מהתחרות השנה, במחאה על השתתפותה של ישראל וזאת, ברקע המלחמה בעזה. במדינות אחרות, כגון פורטוגל ומלטה הובעו בכלי התקשורת דרישות למנוע את השתתפות ישראל בתחרות הזמר. בנורווגיה נערך סקר דעת קהל ולפיו כ-60% מהנשאלים אוחזים בדעה כי אין מקום להשתתפותה של ישראל באירוויזיון ועל כן יש להדיחה מהתחרות.
באחדות מהמדינות במערב אירופה, הושקעו מאמצים רבים מצד ארגונים פרו פלסטיניים (שבסופו של דבר לא צלחו), למנוע את השתתפות מדינותיהם בתחרות הזמר, גם אחרי שרשויות השידור בהן החליטו לאשר את השתתפותן. נציג איטליה לשעבר באירוויזיון, ארמל מטה (Ermal Meta), סיפר לכלי התקשורת כי השיר עמו יתחרה בקדם האירוויזיון האיטלקי בעוד שבועיים עוסק בילדה עזתית שנהרגה במלחמה. "לא אסכים בשום אופן לשנות את מילותיו כדי להתאימן לתקנון של איגוד השידור האירופי" (EBU), הוא הצהיר.
הטיל נורה ברגע ההכרזה על הזוכה
נלך שנה אחת אחורה: לקראת רגע הגמר בתחרות האירוויזיון האחרונה שנערכה במאי 2025, משהתברר כי המנצחת בתחרות תהיה ישראל או אוסטריה. החות'ים בתימן, שיגרו טיל בליסטי לעבר ישראל. בעקבות זאת הסיקור של תחרות האירוויזיון בעיתונות הישראלית לא התמקד רק במהלך התחרות עצמה, כגון איכות השירים, ההצבעות, התלבושות או התחושות בקרב חברי המשלחת הישראלית, אלא היה בגדר ידיעה חצי בידורית וחצי צבאית – מדינית: הדיווח על התחרות לווה בתיאור האווירה בישראל לנוכח המתקפה החות'ית וההפגנות נגד ישראל בבאזל ובערים אחרות בעולם.
"טיל ששוגר מתימן יורט בדיוק ברגעי ההכרזה על זוכת המקום השני באירוויזיון", נכתב ב- "ישראל היום".
שנה קודם לכן, בפתיחת חצי הגמר הראשון של אירוויזיון 2024 במאלמה שבדיה, הזמר השבדי ממוצא פלסטיני, אריק סעדה, עלה לבמה עם כפייה בצבעי שחור ולבן סביב ידו, לאות הזדהות עם הפלסטינים. איגוד השידור האירופי (EBU) גינה את אקט המחאה של הזמר. תגובתו של סעדה, שעלתה ברשתות החברתיות
צוטטה ב-Ynet: "קיבלתי את הצעיף הזה מאבי כשהייתי ילד קטן. בסך הכל רציתי ללבוש משהוא שהוא אותנטי עבורי – אבל איגוד השידור חושב שהמוצא האתני שלי 'שנוי במחלוקת'. זה אומר עליהם הכל".
עלייה דרמטית בצריכת חדשות
אחת ההשפעות הבולטות של טבח 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו היתה עלייה דרמטית בצריכת חדשות בקרב הציבור בישראל. תופעה זו התרחשה גם במלחמות קודמות, אך במקרה של המלחמה האחרונה היא היתה אינטנסיבית אף יותר. מהדורות החדשות התארכו מאוד והעיסוק ב"חדשות קשות", בעיקר מדיניות חוץ, פוליטיקה וביטחון, גבר משמעותית.
"במלחמת 7 באוקטובר גם 'חדשות רכות' ובעיקר אירועים בידוריים, כמו תחרות האירוויזיון, והופעות של אמנים ישראלים בחו"ל עברו תהליכים של החרפת הפוליטיזציה בדרכי הצגתן", כותב גרינוולד במחקרו.
באופן מסורתי, חדשות "רכות" כוללות תחומים כמו פנאי, תרבות ובידור, והן בדרך כלל נדחקות לשולי הכותרות ונתפסות כבעלות חשיבות פחותה לתפקודה של החברה. עם זאת, על פי גרינוולד, עיתונאיות ועיתונאים העוסקים בתחומים בידוריים ורכילותיים עשויים אף הם לעשות שימוש בנושאים "קשים" כמו פוליטיקה, מדיניות ומצב ביטחוני, כדי לעורר עניין בקרב הקהל סביב הנושאים שהם מסקרים. פרקטיקה זו בולטת במדינות כמו ישראל, שבה דעת הקהל מאוד מעורבת פוליטית.
האירוויזיון שנערך לראשונה בלוגאנו בשוויץ ב-1956, הוא אחד המפעלים התרבותיים – טלוויזיוניים הגדולים באירופה ובעולם. התחרות משודרת לקהל המוערך בין 200 מיליון לחצי מיליארד צופים. לפי גרינוולד התחרות מייצגת את עוצמתו של שוק הבידור הטלוויזיוני ואת העובדה שהטלוויזיה הציבורית עדיין יכולה לשמש מנגנון לבניית זהות לאומית קולקטיבית. זאת, חרף העובדה שבשנים האחרונות גוברת הדומיננטיות של תקשורת מבוססת אינטרנט, כמו רשתות חברתיות ויישומונים (אפליקציות) מסרים שונות.
אף שרשמית תחרות האירוויזיון מוצגת כאירוע א- פוליטי, הרי שבפועל, אומר גרינוולד, היא משקפת תהליכים פוליטיים עמוקים באירופה ומעבר לה, וגישות אידיאולוגיות פוליטיות תמיד ניווטו את קבלת ההחלטות לגבי התחרות. כך, מראשיתה שימשה התחרות סמל לאיחוד תרבותי – מערבי. לאחר מלחמת העולם השנייה, ובתקופת המלחמה הקרה התחרות ייצגה את המערב הקפיטליסטי אל מול הגוש הקומוניסטי, שמסורתית נעדר מהתחרות (למעט יוגוסלביה שהשתתפה). לאחר קריסת הגוש הקומוניסטי החלו להשתתף באירוויזיון גם מדינות מזרח אירופה, לרבות רוסיה ומדינות ברית המועצות לשעבר, המצויות באירופה. נוסף לכך, מבנה ההצבעה של התחרות וחלוקת הניקוד הין המדינות – חשפו בריתות אזוריות והצבעות פוליטיות גושיות מובהקות.
ליס אסיה מבצעת את "Refrain" (בעברית: "פזמון חוזר") | השיר המנצח בתחרות האירוויזיון הראשונה שנערכה בתיאטרון "קורסאל" בעיר לוגאנו שבשוויץ, 24.05.1956
המחקר מאזכר שלא אחת אירעו באירוויזיון תקריות פוליטיות, כמו במקרה של זכיית אוקראינה בשנת 2016 עם שיר שעסק ברדיפת הטטרים על ידי רוסיה. זכייתה של אוקראינה במקום הראשון בתחרות התרחשה שנתיים לאחר שרוסיה כבשה מידיה את חצי האי קרים, מה שהביא לכך שזכייתה של אוקראינה שידרה מסר פוליטי ראשון במעלה.
זכייתה של דנה אינטרנשיונל – ציון דרך
ישראל החלה להשתתף בתחרות האירוויזיון בשנת 1973 והיא המדינה הלא – אירופית הראשונה שצורפה אליה. הצטרפותה של ישראל ביטא, לדעת רבים, את רצונה להיתפס כחלק מהמרחב המערבי. בין הרגעים הבולטים בתולדות השתתפותה של ישראל בתחרות ניתן לציין את זכייתה של הזמרת הטרנסג'נדרית דנה אינטרנשיונל ב-1998, הנחשבת לציון דרך חשוב בתהליך הלגיטימציה לייצוג הלהט"בי בתרבות הישראלית.
מחקרו של גרינוולד כלל ניתוח (כמותי ואיכותני) של הידיעות והכתבות אודות תחרויות האירוויזיון שנערכו בשנים 2023 – 2025 בשלושה כלי תקשורת מיינסטרימים שהם גם מגוונים מבחינה אידיאולוגית ומקצועית: "הארץ", "ישראל היום" ו-Ynet.
הממצאים: בשנים הללו חלה עלייה של ממש בהיקף הסיקור התקשורתי סביב תחרות האירוויזיון. בעוד שב-2023 פורסמו בכלי תקשורת אלה כ-80 ידיעות, כתבות וטורי דעה שעסקו באירוויזיון, ב-2024 עלה מספרם ל-96 ואילו ב-2025 מספר הפריטים קפץ שוב: ל-152. כלומר, התחרות הפכה ליותר ויותר דומיננטית בסדר היום התקשורתי לאורך שנות המחקר.
"ממצא זה די מפתיע, שכן דווקא בשנים של משבר מתמשך היינו מצפים שהסיפור התקשורתי יתרכז בנושאים ה'קשים' שעל סדר היום, כמו צבא, ביטחון ומדיניות חוץ, כאשר נושאים 'רכים' כמו האירוויזיון יידחקו החוצה או יזכו לסיקור מועט בלבד", אומר גרינוולד במחקרו. "עם זאת, ייתכן כי דווקא שנות משבר מותירות מקום גם לחדשות מסוג זה, ובלבד שניתן לחבר אותן מבחינת התוכן לנושא המרכזי – המלחמה".
פוליטיזציה של חדשות "רכות"
עוד עולה מהממצאים כי במהלך שלוש השנים הללו, האירוויזיון עבר תהליכי פוליטיזציה מבחינת אופן סיקורו בתקשורת הישראלית. בעוד שב-2023 רק 13.7% מהפרסומים עסקו בהיבטים פוליטיים, מדיניים וגם ביטחוניים של התחרות, שנה לאחר מכן, ב-2024 המסגור הפוליטי – מדיני – ביטחוני כבר איפיין כ-61.4% מהפרסומים וב-2025 חלה שוב ירידה לרמה של 48.6% (אם כי הסיקור לא חזר ל"נורמה" הנמוכה של 2023), מהפרסומים שעסקו באירוויזיון היו בהקשרים פוליטיים – מדיניים – ביטחוניים.
"נדגיש שאירוויזיון 2024 היה הקרוב ביותר כרונולוגית לטראומה הלאומית בשל טבח השבעה באוקטובר", אומר גרינוולד. לדבריו, התחרות היתה בעלת ציביון פוליטי במיוחד מסיבות נוספות: בשנה זו התחרות נערכה במאלמה, הידועה בכך שיש בה ריכוז של אוכלוסיה מוסלמית ופרו- פלסטינית, שרבים ממנה מחו נגד השתתפות ישראל, מחוץ לאולם ובתוכו. על כן נוצר מצב מוזר: רוב הפרסומים בעיתונים שנבדקו ואשר עסקו בתחרות לא ביקרו את מה שקשור לליבת התחרות – כמו מוסיקה, אמנות, תהליכי הצבעה, ההיסטוריה של התחרות, רכילות, מאחורי הקלעים ועוד עניינים "קלילים" מסוג זה – אלא בפוליטיקה שמסביבה.
עם זאת, אירוויזיון 2025, שנערך כשנה וחצי לאחר טראומת הטבח, הציג סיקור תקשורתי בעל הקשר פוליטי מתון יותר. מכאן שלפחות במקרי הבוחן שלפנינו, משבר ביטחוני, מדיני ופוליטי מתמשך בהחלט עשוי להתבטא בפוליטיזציה של חדשות "רכות", אם כי חלוף הזמן עשוי לרכך מגמה זו ולנרמל, לפחות חלקית, את הסיקור בשלבים מאוחרים יותר.
כר בוטה לקונפליקטים ומתחים
"חדשות 'רכות' העוסקות בפנאי, בידור או רכילות עוברות תהליך פוליטיזציה בעקבות משבר ביטחוני לאומי", אומר גרינוולד כמסקנה למחקרו. "גם אירועים בעלי אופי קליל או בידורי הם כר בוטה לביטוי של קונפליקטים ומתחים בעיתונות הישראלית. כל נושא הופך בנקל לפוליטי, גם אם הוא עטוף בנצנצים".
ההקשר הפוליטי בסיקור האירוויזיון איפיין במידה שווה פחות או יותר את שלושת העיתונים שנבדקו. אמנם מבחינה כמותית, "הארץ" הסתפק במספר מצומצם של פרסומים בעניין האירוויזיון (35 בלבד לאורך שלוש השנים), אך שיעורי המסגור הפוליטי בו היו, באופן די מפתיע, כמעט זהים לאלו שנמצאו ב"ישראל היום" (כ-40% מהידיעות והכתבות לעומת 39%). מכאן שגם עיתונות אליטיסטית, המקפידה בדרך כלל להפריד בין ידיעות וכתבות "קשות", תוך העדפה להתרכז ב"קשות", עשויה לסקר תכנים בידוריים – תרבותיים באופן פוליטי, במיוחד בעת משבר צבאי – מדיני.
"גם חדשות בתחום הבידור והתרבות ואפילו הרכילות, שתמיד נחשבו למרוחקות מהשיח הפוליטי, עשויות להפוך אף הן לזירה פוליטית, בצילם של משברים צבאיים ומדיניים", אומר גרינוולד בסיכום מחקרו. "בתוך ידיעה או כתבה אודות אירוע מוסיקלי יכולה להופיע התייחסות למחאה פוליטית או לאירוע מדיני – ביטחוני. טור בעיתון הנתפס כאסקפיסטי או קליל, אינו חסין מהשפעות פוליטיות עמוקות. אדרבה, הוא עשוי להפוך לבמה מרכזית לליבון משברים ובכך למלא תפקיד משמעותי בתחום החברתי והפוליטי".
