אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש

השאלות המורכבות שעולות מהדרישה לשלול מסוכנות "אי־פי" והצלם עלי מחמוד את הפרס על תמונת חטיפתה של שני לוק ב-7 באוקטובר

זכייתם של סוכנות הידיעות AP והצלם עלי מחמוד בפרס תמונת השנה בקטגוריית "מלחמת ישראל-חמאס" עוררה זעם וכאב בקרב משפחתה ואוהביה של שני ז"ל. לצד זאת, יש הטוענים כי התמונה מהווה עדות חיה לזוועות שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023 ותזכורת לתפקידה של התקשורת – לתווך את המציאות גם כשהיא קשה וכואבת
התמונה שזכתה בפרס צילום: Ali Mahmud/AP
התמונה שזכתה בפרס הצילום | Ali Mahmud/AP

סערה ציבורית התעוררה לאחר שסוכנות הידיעות AP, זכתה בקטגורית "צילום השנה" בתחרות הצילום היוקרתית "POY". הפרס הוענק בעבור תמונה שצילם עלי מחמוד ובה נראית חטיפת גופתה של שני לוק ז"ל לרצועת עזה ב–7 באוקטובר 2023. הזכייה עוררה זעם בקרב פעילים בתנועת "צדק לשני", שבתגובה, פרסמו עצומה הדורשת מענקית הצילום היפנית "ניקון", נותנת החסות של התחרות, לפעול לשלילת הפרס מסוכנות AP ומהצלם עלי מחמוד.

בעצומה שעליה חתמו יותר ממאה אלף איש, הועלו שאלות אתיות בנוגע לרגע צילום תמונתה של שני. חותמי העצומה טוענים כי לצלם, היה מידע מוקדם על התקפת חמאס: "התמונה הזוכה היא לא רק חסרת כבוד, אלא גם מעלה חששות אתיים לגבי צילום עיתונות. חלק מהצלמים המעורבים, אף חשודים כי היה להם ידע מוקדם אודות האירועים הטרגיים בטרם בוצעו. אנו קוראים לחברת "ניקון" להוקיע בפומבי את התמונה עטורת הפרסים ולדרוש כי הפרס ישלל לאלתר. פעולה זו תעביר מסר חזק בדבר כיבוד כבוד האדם והסטנדרטים האתיים בעיתונות. היא גם תנקוט עמדה נגד אנטישמיות", נכתב.

 "מקומו של הצלם באירועים מהסוג הזה הוא פשוט כמו כל שאר העיסוקים בעולם: שהלוחם יילחם, הרופא ירפא ושהצלם יצלם"

שאלת ידיעתו של הצלם בנוגע לכוונות חמאס, טרם ביצוע הטבח הנורא לא הובהרה די הצורך, אולם הותירה לפחות שתי שאלות טעונות: האם פרסום תמונת חטיפתה של שני מהווה "אות ניצחון" למבצעי הטבח או שמא התמונה מהווה ביטוי נאמן לתפקידה של התקשורת – לשמש כמראה למציאות, גם כשהיא קשה וכואבת?

המתח בין השאלות הגיע לשיאו לאחר שניקול, סבתה של שני פרסמה אמש (ד') פוסט בפייסבוק ובו יצאה נגד בחירת תמונת חטיפת גופתה של נכדתה ל"תמונת השנה" המזכה בפרס וביוקרה רבה את הסוכנות AP ווהצלם עלי מחמוד. "גופתה של נכדתי, אחרי שנרצחה באכזריות והובלה לעזה כאות ניצחון, מוצגת לעיני כל – והעולם שותק", כתבה. זעקתה סתרה את דעתו של נסים לוק – אביה של שני, המאמין כי התמונה דווקא תעצב את הזיכרון האנושי, בדומה לתמונה האיקונית של הילד היהודי מגטו וורשה, המרים את ידייו, כאות כניעה מול החיילים הנאצים. תמונה שצולמה על ידי קצין האס אס: פרנץ קונרד, בשלהי אפריל 1943 ובדיעבד זעזעה את העולם וחשפה את זוועות השואה.

מיקי קרצמן | צילום: דורין פרנקפורט

צלם העיתונות המוערך מיקי קרצמן, שעקב אחר הפרשה, טוען כי בהעדר הוכחות המעידות על קשר בין הצלם לחמאס, הוא תומך בהזכייה. לדבריו, העבודה העיתונאית חייבת להיעשות, גם באירועים טראגיים ככול שיהיו: "מקומו של הצלם באירועים מהסוג הזה הוא פשוט כמו כל שאר העיסוקים בעולם: שהלוחם יילחם, הרופא ירפא ושהצלם יצלם".

"אני לא חקרתי את היחסים בין הצלם לבין תנועת החמאס. אם הוא אכן לקח חלק בטבח הנורא הזה, זה בהחלט משנה את כל התמונה. אבל באופן עקרוני, אין לי בעיה עם הענקת הפרס ואני לא בטוח שכל המתנגדים בדקו האם הצלם הוא פעיל חמאס. אם יוכח שיש קשר שכזה, כמובן שדעתי תשתנה".

קרצמן גם הזכיר כמקרה בוחן את הטבח המזעזע בכפר "מילאי" שבוצע בידיי חיילים אמריקניים במאות אזרחים וייטנאמיים לא חמושים בעת מלחמת וויאטנם. הוא תאר כיצד הצלם הצבאי רונלד ל. הברל, שהתלווה ללוחמים תיעד את הלחימה באמצעות שתי מצלמות: האחת בשחור לבן, שאת צילומיה מסר לצבא האמריקני והשנייה צבעונית, בה עשה הברל שימוש אישי. שנתיים לאחר ניסיון הטיוח של הטווח שבוצע וחשיפת הפרשייה, מכר הצלם את תמונותיו לארגוני זכויות אדם, שיצרו מאחת מהתמונות פוסטר אייקוני תחת הכיתוב: "?And babies". לפי קרצמן, החלטתו של הצלם לפרסם את התמונה, היא שמירה על האתיקה העיתונאית הלכה למעשה.

מצאתם טעות בכתבה?

דילוג לתוכן