הערר נידחה: העיתונאי אסנהיים ייאלץ למסור למשטרה את חומרי הגלם מהראיון עם פלדשטיין

 

במכתב פנימי לחברי מועצת העיתונות והתקשורת כתב היום המשפטן פרופ' אשר מעוז: "ביממה האחרונה ניתנו שתי החלטות שפוגעות בחופש העיתונות ושמחייבות פעילות שלנו.

 

 1. בית משפט השלום בירושלים הוציא צו מניעה נגד העיתונאי מיכאל האוזר טוב, האוסר עליו לפרסם מידע שנוגע ליועצת המשפטית של משרד המשפטים. מפוסט של האוזר טוב, אני למד שהיועצת המשפטית אף הגישה בקשה להליכי ביזיון ביהמ"ש נגד האוזר טוב, בטענה שהוא הפר את הצו. אינני נכנס לשאלת מעמדה של היועצת בנושא חקירת הפצ"רית והשלכותיה על היועצת המשפטית לממשלה, נושא מדאיג כשלעצמו. מה שמדאיג הוא היד הקלה של בית המשפט בחסימתה של התקשורת ולו זמנית. כשלעצמי אינני סבור שיש מקום לאסור פרסום כלשהוא אם אין בו כדי הפרת דין, פגיעה בביטחון המדינה, פגיעה בקטינים או דברי הסתה. בית המשפט אינו צנזור. תרופתו של מי שנפגע מפרסום שמורה לו בתרופות שהחוק מקנה לו, אך לא בחסימת הפרסום. 

 

 2. בצמוד להליך זה ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז שבעיקרה דחתה את הערר נגד החלטתו של שופט השלום מזרחי שהורה לעיתונאי עמרי אסנהיים להמציא למשטרה את 'חומרי הגלם' מהראיון עם אלי פלדשטיין. למרבה הצער, החלטה זו וכמובן החלטתו של השופט מזרחי, אינם מגלים הבנה למהות תפקידו של העיתונאי. הדבר נוגע לשתי נקודות: האחת, שביהמ"ש המחוזי דווקא מגלה לה הבנה, היא בשאלת הבעלות על החיסיון העיתונאי. אין חולק שהחיסיון מוקנה למקור, אך לא פחות מכך הוא שמור לעיתונאי. אם ייפגע החיסיון, תהפוך עבודתו של העיתונאי לבלתי אפשרית. הניסיון להשוות אותו עם החיסיון של בעלי מקצוע אחרים מחמיצה את מהות העבודה העיתונאית. 

 

הכשל האחר הוא בהבנת היקפו של החיסיון העיתונאי. פשיטא שחיסיון זה חל על גילוי זהותו של המקור, אלא שלטעמי הוא חל לא פחות מכך על  המידע ועל החומר שמסר המקור. מחלוקת זו הביאה לכך שבוועדת מעוז לבדיקת החיסיון העיתונאי, לא הצלחנו להגיע לתמימות דעים. דעת הרוב, שיוצגה על ידי, גרסה שהחיסיון חל גם על המידע ועל החומר שנמסרו לעיתונאי, בעוד דעת המיעוט, שיוצגה על ידי עמיתנו פרופ' זאב סגל המנוח, גרסה שהוא חל רק על זיהויו של המקור. זכורני שבדיון שהתפתח בוועדה אמרתי שלגירסת המיעוט, די בכך שהמשטרה תציב זקיף  ליד ביתו של העיתונאי ובכל עת שאדם ייצא מהבית או מהמשרד ייכנס הזקיף וידרוש מהעיתונאי למסור לו את המידע שמסר, שהרי זהותו ידועה. עמדת הרוב זכתה לתמיכה בפסק דינו של בית המשפט העליון (761/12 מדינת ישראל נ' מקור ראשון). נציגת המשטרה בוועדה הצטרפה אף היא לדעתי.

 

למרבה הצער, אנו ניצבים בפני חזית כפולה בהגנה על חופש העיתונות – הן מול הממסד והן בבתי המשפט. עלינו לפעול לחקיקתו של החיסיון העיתונאי שנשען עד היום על הלכת ציטרין העתיקה. למעשה עמד משרד המשפטים ליזום חקיקה כזו בעקבות הגשת המלצותינו. אף הוכן תזכיר מטעם הממשלה שמאמץ אחת לאחת את הצעתנו, אלא שמאז קפאו הדברים. משרד המשפטים ביקש לאחד את הנושא עם חסיונות נחוצה לבעלי מקצועות אחרים וכנראה אף לנצל את ההזדמנות לקיצוץ בחסיונות האחרים. כפי שציין השופט רובינשטיין בפרשת 'מקור ראשון', הגיעה העת לשנס מתניים ולחוקק את חוק החיסיון העיתונאי. הלוואי!"