משה טימור, מוותיקי שדרני הרדיו בישראל, הומוריסטן ורציני כאחד, נפטר בגיל 89 | הלווייתו תערך ביום א' בקיבוץ חורשים
משה (מושיק) טימור, מוותיקי שדרני הרדיו בישראל ואחת הדמויות המזוהות ביותר עם השידור הציבורי הלך לעולמו בגיל 89 לאחר שלקה בליבו. טימור שידר במשך עשרות שנים בקול ישראל ובהמשך גם בתאגיד השידור "כאן". ב-2022 קיבל פרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב, המוענק במסגרת כנס אילת לעיתונות.
הוא הותיר אחריו בת זוג, עדי קפלנסקי ושתי בנותיו, שירלי וגילי וכן שלושה נכדים. הלווייתו תערך ביום ראשון הקרוב בשעה 17:00, בקיבוץ חורשים.
סייע לאלפי מאזינים
הנהלת תאגיד השידור הישראלי מסרה: משה טימור, שהחל את עבודתו בקול ישראל לפני כמעט 70 שנים וקולו הפך לחלק מהפסקול של המדינה, היה איש שהרדיו זרם בין עורקיו. באמצעות קשת יכולותיו, מושיק נע בין שידור שעשועונים וחידונים פופולריים ברוח הומוריסטית ועד תכניות שיחה רציניות וסיוע לאלפי מאזינים בתחומי הביטוח הלאומי וזכויות עובדים. אנו מחבקים בחום את משפחתו וחבריו".
טימור החל את דרכו כקריין של ידיעות מקומיות בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. הוא השתתף במספר סרטי מתיחות של יהודה ברקן ז"ל והוביל תכניות רדיו רבות ובהן "כל צבעי הרשת", "בחצי היום", ו"מחפשים את המטמון" ועוד. ביוני 2021 ירדה מהאוויר התכנית האחרונה שהגיש "שישי אישי" לאחר כ-25 שנה ובכך הגיעה לקיצה דרכו בשידור הציבורי. טימור לא הסתיר את אכזבתו מהורדת תוכניתו. רבים חתמו על עצומה בדרישה להחזירה לאוויר, אך הנהלת התאגיד סירבה לחזור בה מהחלטתה.
"ימי הרדיו" | משה טימור באולפני קול ישראל בתל אביב, 1982 | צילום: דן הדני
מהמזוהים ביותר עם הרדיו הישראלי
הקריין דן כנר, חברו הקרוב זה שנים רבות, אמר עליו בשיחה ל Ynet: "משה נפטר דווקא ב-90 שנים לשידור העברי ברדיו ו-60 שנים לשידור הציבורי. הוא היה אחת הדמויות המזוהות ביותר עם הרדיו בישראל, עוד מימי גלי צה"ל ואחר כך קול ישראל ובהחלט עשה לעצמו שם שנחרט אצל המאזינים.
"הופעתי איתו הרבה ב"בימת מופעי ספרות" של מאיר עוזיאל, והוא תמיד ידע לא רק להגיש את הטקסטים – אלא גם לשחק אותם, שכן הוא היה שחקן וזמר עוד מימי להקת הנח"ל. בגלי צה"ל נזכור אותו עם השותפות שלו עם מייק הולר במתיחות – אחד מראשוני המותחים, עם מתיחות מאוד מוצלחות ומושקעות נכון לאז. הופעתי איתו בטלוויזיה, בתוכניות כמו 'זה הסוד שלי' ו'תשע בריבוע'. משה טימור היה איש עם הומור מעולה, אבל יש לציין שידע גם לעשות רדיו רציני – וזה התבטא בתוכניתו 'שישי אישי' ששודרה בשעת לילה מאוחרת, בה שוחח עם אנשים שונים ובעזרתם פרש את ההסטוריה של מדינת ישראל ושל ארץ ישראל".
מעולם לא אמר "לא"
יואל רפל, הסטוריון, סופר ועיתונאי כתב עליו: "האיש החי ביותר נפטר הלילה בן (כמעט) 90. אני עדיין לא מעכל. לא מצליח להבין. מרבית שנות חיי הכרתי את מושיק, האחד והיחיד. היתה ביננו רעות חזקה וקרובה. כאשר הגעתי לקול ישראל הוא היה מהראשונים שעבדתי איתם, ותמיד היתה בו אותה הלבביות, שמחת החיים, המקצועיות, הפתיחות, הסובלנות, הנשמה הטובה שמעולם ולעולם לא הוציא מפיו את המילה 'לא'. תמיד ברוח טובה לעזור, לסייע להיות שותף".
עוד כתב רפל, "הכרתי את מושיק בימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים. 'אלוף המתיחות' של קול ישראל עמד אז באותם ימי המתיחות עם מייק הולר ז"ל בכיכר עיריית טבריה, לפניהם עמדה חבית ועליה השלט 'כאן מגייסים כספים להזזת הרי רמת הגולן'. הייתי חייל, חינוך, ניגשתי אליהם ושאלתי: מה זה? והם באופן חד השיבו: 'שתוק, אנחנו רוצים לראות כמה אנשים מטבריה יתרמו. כך הכרתי את עולם המתיחות של הולר – טימור.
"הבנתי שיש שני משה טימור"
"כעבור שנה התחלתי לעבוד בקול ישראל. ראשון המגישים של תוכניותי ששודרו אז במחלקת שידורי מורשת היה משה טימור. מיד הבנתי, יש שני משה טימור, הקריין המקצועי מחד ואבי המתיחות הלאומי מאידך. אלו היו פניו הנהדרים והאהובים של מושיק, מצחיקן מקצועי, קריין ומגיש תוכניות רציניות שהוא גם עושה מתיחות.
"מושיק היה אהוב על כולם. אי אפשר היה לכעוס עליו. תמיד הצחיק, התלוצץ, אך מעת שדלת האולפן נסגרה אחריו והוא התיישב בכיסא שלפני המיקרופון, הוא היה איש אחר לחלוטין. כאילו החליף בגדים ונכנס לדמות חדשה.
קשה עדיין לספר על מושיק. בתודעה הוא עדיין חי איתנו ומשעשע את כולנו. השנים לא הורגשו אצלו, והוא היה 'הצעיר הנצחי' במראהו, באישיותו, בהתנהלותו עם חברים".
בוא שב בחדר איתי
העיתונאי שרון עידן כתב בדף הבפייסבוק שלו, על ימיו הראשונים בקול ישראל וטוב ליבו של טימור: "התקבלתי לרדיו בדצמבר 94. אבל היי, זה שקיבלו אותי לא אומר חלילה שיש לי חדר או שולחן. הגוורדיה המאד ותיקה, לא תמיד אהבה אז צעירים שמגיעים לרשות השידור. זה היה מקום סגור ומסוגר. הדבר כל כך חריג, שהוותיקים שראו בחור בן 21 עם קוקו, אשכרה שיפשפשו את העיניים. היה קשה להתאקלם. תקופת מה, הייתי מגיע ולא כל כך ידעתי איפה לשבת או מה עושים. אבל אז מושיק טימור, עם החיוך המפורסם, ראה אותי במזנון הרדיו בתל אביב ואמר לי: ״עזוב שטויות ילד, בוא שב בחדר איתי. השולחן יהיה של שנינו״. באותה שניה הכל התהפך. המקום הפך לחיים בתוך חלום, אין שום הגדרה אחרת. ככה ישבנו 22 שנה יחד. מושיק, יחד עם אילנה ירום המפיקה האגדית של קול ישראל בתל אביב ואנוכי. שלושתנו בחדר. שנים נפלאות שעולות על כל דימיון. מי לא בא לחדר הזה קבוע. יוסי בנאי, עפרה חזה, יהודה ברקן, אהוד מנור -דמויות שאי אפשר להאמין".
חברתו של טימור מימי רשות השידור, רויטל עמית, נפרדה גם כן מטימור במילים חמות: "כואבת ובוכה את מותו של חברי היקר מושיק טימור! כל כך הרבה "שעות מושיק" היו לי בחיי! עבדנו, הופענו והמון צחקנו ביחד! כמו כולם גם אני כל כך אהבתי- אוהבת את האיש עם הפנים המאירות תמיד, מספר את הסיפורים הכי מצחיקים – אין רגע דל לידו וכמובן קריין ושדרן – איש מקצוע מעולה עם קול נפלא ומחייך! יהי זכרו הטוב של מושיק שלנו ברוך".
פרס מפעל חיים | מימין לשמאל: אמנון נדב, יוסי בר מוחא, משה טימור ורותם אברוצקי בכנס אילת לעיתונות ה-15 – 2022 | צילום: איציק פורטל
הנהלת אגודת העיתונאים בתל אביב, מרכינה את ראשה ומשתתפת בצער המשפחה. מושיק טימור היה חבר הנהלת אגודת העיתונאים תל אביב.
