- 04.04.24
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
אילו אורי אבנרי, העיתונאי פורץ הדרך במובנים רבים, היה חי היום, טבעי שהיה הופך לאחד מראשי תנועת המחאה כנגד הרפורמה המשפטית, מכיוון שהוא היה "אופוזיציונר בדם".
הוא היה מו"ל של שבועון שהרבה לחשוף שחיתויות, פעיל בולט נגד כפייה דתית ובעיקר נהג להתריע בשער העיתון שהיה בבעלותו, כנגד כל מהלך שנועד לכרסם בדמוקרטיה. על העבודה העיתונאית פורצת הדרך שעשה ועל תרומתו בת עשרות השנים לפיתוח עיתונאות ישראלית ייחודית, זכה אבנרי בפרס מפעל חיים בשנת 2013 מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב.
אבנרי, שבחודש אוגוסט ימלאו חמש שנים לפטירתו בגיל 95, כמו צפה כבר ביולי 2016 את המאבק בישראל בין המחנה הליברלי לבין המחנה השמרני על דמותה של המדינה. בראיון לאתר אגודת העיתונאים בת"א, הוא טען כי נתניהו אינו שונה כמעט מנשיא טורקיה ארדואן ביחסו לתקשורת. "נכון שבטורקיה נעצרו עשרות עיתונאים ונסגרו כלי תקשורת רבים המזוהים עם האופוזיציה בעקבות ניסיון ההפיכה שם, ובישראל זה לא קרה. ההבדל הוא רק בכך שבעוד שבטורקיה השתלטות הנשיא על כלי התקשורת נעשית באמצעים אלימים, אצלנו הצעדים יותר עדינים".
במקום אחר בראיון הוא אמר: "יש גלישה איטית, הדרגתית, לעבר שלטון ריכוזי וכוחני. התקשורת בישראל מרגישה את היד החונקת, שלב אחר שלב. אם לא תשתנה המפה הפוליטית בישראל ונתניהו ימשיך לעמוד בראש הפירמידה, אני צופה הידרדרות במצב הדמוקרטיה בישראל, עד כדי הגעה לטוטאליטריות".
"העולם הזה" נוסד ב-1937, כשבועון קליל לענייני תרבות, אופנה ובידור, על ידי העיתונאי אורי קיסרי (תחילה תחת השם "תשע בערב"). ככל שקרבה מלחמת העצמאות והציבור התעניין יותר בנושאים מדיניים וצבאיים, ירדה הפופולריות של השבועון ותפוצתו פחתה במהירות, גם עקב התחרות הגוברת מצד השבועון המדיני – פוליטי "דבר השבוע" שהוציא עיתון "דבר". בשנת 1950 רכשו אבנרי ושלום כהן את השבועון והשניים העניקו לו חותם אחר. תחת הסיסמא "ללא מורא, ללא משוא פנים". השבועון עסק במאבק פוליטי בממסד ובמערכת הביטחון, הטפה בעד דו קיום בין היהודים לבין ערביי ישראל, אך גם בענייני חברה והכל בנימה נשכנית ולעתים גם סאטירית.
למעשה כל גיליון של "העולם הזה" פוצל לשניים. חלקו הקדמי הוקדש לטיפול בעניינים מדיניים, מפלגתיים, חברתיים וכלכליים. הופיע בו בקביעות הטור בענייני היום של העורך אבנרי "הנדון", והכל תוך שימוש בשפה קולחת ומשפטים קצרים וחדים (שתמיד אפיינו את כתיבתו של אבנרי). חלק זה כלל לא מעט חשיפות על מחדלי השלטון וגם על התנהגותם האישית, השערורייתית של שרי הממשלה.
ואילו חלקו השני של השבועון, שהחל למעשה בשער האחורי, עסק ברכילות ובסיפורי מין, כאשר שום פרה לא נותרה קדושה. כתבות בשבועון עסקו לא רק בחיי ההוללות של אישים פוליטיים או אמנים, אלא גם בחרדים שתועדו כשהם נכנסים לבית בושת ובבני נוער וחיילות שהודחו לזנות. תמונות חצי פורנוגרפיות היו לחם חוקו של חלק זה. ידיהם של צלמי המערכת היו, מטבע הדברים, מלאות עבודה. בקיוסקים שברחבי הערים, גיליונות "העולם הזה" ניתלו כך שיבלוט השער האחורי ובו תמונה של בחורה בלבוש מינימלי.
השפעה עצומה, לטוב ולרע
ע', שעבד ככתב של "העולם הזה" כחמש שנים ואחראי לכמה חשיפות של השבועון, (וכיום אינו עוסק בעיתונות), זוכר את אבנרי כאדם בעל השפעה עצומה, לטוב ולרע, על החברה והעיתונות בישראל. "בכל תקופת עבודתי בשבועון, אבנרי בקושי דיבר איתי. הוא היה חי בעולם הזוי. חלם על ברית בין היהודים לפלסטינים. חשב ששני העמים יפעלו במשותף נגד הקולוניאליזם הבריטי, מתוך אינטרס משותף. אז הבריטים עזבו, וקרה ההיפך ממה שהוא חשב. אבנרי, שפגש את ערפאת בביירות, התכחש לכך שמה שערפאת באמת רצה הוא מדינה אחת לכולם ולא שתי מדינות".
עם זאת, אומר ע', העובדה שהחזיק בשבועון בעל תפוצה רחבה, בעיקר בקרב בני המעמד הגבוה, העניקה לאבנרי כוח השפעה. מאמריו שהתפרסמו במדורו הקבוע, היו התשתית לכניסתו לפוליטיקה. הוא כיהן כחבר כנסת במשך שלוש קדנציות, כאשר רבים מהמצביעים לו היו צעירים וחיילים. אבל עיקר השפעתו של אבנרי הייתה על העיתונות בישראל.
"הוא שינה את פני העיתונות שהתאפיינה ביַרְחֶמְיָאלִיּוּת, מאמרים ארוכים ועמודים שלמים שנטפו שיגרה עד כדי שעמום. הוא הביא גישה עממית, 'ישראלית' יותר שהתפשטה אט אט אל העיתונים האחרים. אבנרי המציא מילים חדשות, כמו 'כתבלב', 'חללית', 'ברקודה' ו'יומון'. לא פחות מכך, הוא המציא את התל אביביות של דיזנגוף. את הבוהמה. השבועון הירבה לכתוב על שחקניות קולנוע ויצר את תחרות מלכת המים. בית הקפה 'כסית' שנהגו לשבת בו 'עמוס קיננים' למיניהם, כיכב בו לעתים קרובות".
"יש גלישה איטית, הדרגתית, לעבר שלטון ריכוזי וכוחני. התקשורת בישראל מרגישה את היד החונקת, שלב אחר שלב. אם לא תשתנה המפה הפוליטית בישראל ונתניהו ימשיך לעמוד בראש הפירמידה, אני צופה הידרדרות במצב הדמוקרטיה בישראל, עד כדי הגעה לטוטאליטריות".
הספק בלתי רגיל
אבנרי, עפ"י ע', היה כישרון עיתונאי בלתי רגיל. "הוא כתב מהר והיה לו הספק בלתי רגיל, ידע לתקן טעויות ניסוח של עצמו ולא הניח לאדם אחר לתקן את מאמריו. הוא הוציא לאור את כל עלילותיו של משה דיין, החל מהרומנים ועד לעתיקות שנמצאו בביתו. יחד עם זאת הוא הקפיד מאוד על שלמות כתיבתם של העיתונאים שעבדו עמו. אחד הכתבים, כיום פרשן בכיר ב"ידיעות אחרונות", סיים פעם כתבה שהכין במילים 'ימים יגידו'. אבנרי הביט בכתוב והגיב בזעם: 'אם ימים יגידו, בשביל מה אני צריך אותך?!'
בן ציון ציטרין, כתב "העולם הזה" בשנות השמונים והיום בעל משרד לעריכת דין, מגדיר את אבנרי "מורי ורבי". ציטרין החל את הרומן עם "העולם הזה" עוד לפני שהפך לכתב של השבועון. "כתיכוניסט, הייתי חבר בתנועת 'העולם הזה – כוח חדש'. מעת לעת שלחתי מכתבים למערכת השבועון. רק אחרי שסיימתי את לימודי האקדמיים פניתי לאורי אבנרי וביקשתי לעבוד אצלו. הוא הציב תנאי להעסקתי וביקש ממני להכין שתי כתבות קצרות, אחת מהן על יגאל הורביץ, לימים שר האוצר. כך התקבלתי.
"נהניתי מכל רגע בעבודה ב'בעולם הזה', כי שם למדתי עיתונות מהי. לא היו באותה תקופה בתי ספר לעיתונות והעבודה בשבועון הזה הייתה קורס העיתונות הטוב ביותר בנמצא, מכיוון שהעבודה כולה הייתה עבודת שטח. אבנרי לא היה מוכן בשום אופן לקבל עבודה שנעשית במערכת, בתל אביב, בתנאי מזגן. היה עלי לצאת, לפגוש אנשים ולהביא סיפורים מעניינים. נדרשתי לעבוד בשעות לא רגילות, תחת לחץ ותוך שמירה על מקורות המידע – כל אלה למדתי אצלו".
יצר תרבות יש מאין
"העולם הזה'", אומר ציטרין, יצר תרבות יש מאין. "זו הייתה תרבות חילונית, שהתלוותה לה תת תרבות של חופי ים. והקוראים אהבו את מדורי הרכילות ולא פחות מכך את אופן הסיקור החדשני של האקטואליה, שהתאפיין בכתיבה קולחת, לא מיושנת, בלי ליקוקים לאיש".
לאבנרי היו אויבים רבים. יום אחד הגיעו אנשים למערכת ברחוב גורדון והניחו ראש חזיר בכניסה לבניין. פעם אחרת עלה באש הארכיון של השבועון. אבנרי נאלץ להסתובב עם אקדח צמוד. "עד היום חסר לי הגיליון השנתי של ערב ראש השנה והמדור הסאטירי אותו כתבו קובי ניב, אפרים סידון, ב. מיכאל וחנוך מרמרי – מדור שלא היה שני לו", מספר ציטרין.
אלי תבור, כיום בן 89, שהיה במשך 25 שנה ראש המערכת ויד ימינו של אבנרי, אמר לפני ארבע שנים בראיון לאתר אגודת העיתונאים, בין היתר: "אורי אבנרי היה גאון. הוא בית ספר לעיתונות מהלך על שתיים. מעולם לא למדתי בבית ספר לעיתונות, אבל אצל אבנרי למדתי לכתוב פתיח, גוף וסיומת של כתבה".
תבור, מספר כי מה שגרם לו להפסיק בוקר אחד את העבודה עם אבנרי היה התעקשותו הבלתי מובנת, לטענתו, לפרסם כתבה על הקבלן גניש. "את הכתבה הכין כתב כלכלי בשבועון שמאוחר יותר התברר כסחטן. ניסיתי להסביר לאבנרי ללא הועיל שמדובר בכתבה שנשענת על יסודות רעועים ואשר הוכנה באמצעים לא כשרים. כשנודע לי שהכתבה עומדת להתפרסם למרות התנגדותי, מיהרתי לבית הדפוס והוצאתי את שמי מהגיליון. למחרת אבנרי שפגש אותי במערכת הגיב בקור רוח: 'אני מבין שאתה מתפטר בזאת'. וכך הסתיימה עבודתנו המשותפת ארוכת השנים". תבור החל לעבוד ב"ידיעות אחרונות" ובמקביל היה לתסריטאי מוביל של סרטי קולנוע ישראלים.
על פי תבור, אין כיום מקום ל"העולם הזה" חדש. "השבועון הזה השפיע על כל יתר העיתונים, במובן זה שכולם הם תחקיריים, כבר מעל 30 שנה. הם הולכים בדרכו של השבועון ורק מעמיקים את המורשת שהנחיל לעיתונות הישראלית".
מצאתם טעות בכתבה?
כל הזכויות שמורות © אגודת העיתונאים בתל אביב – בית סוקולוב