מאת: חיים ביאור
יוסף אבו – גאנם תושב לוד בן 60, היה אתמול בבוקר בדרכו לתפילה במסגד בעיר. כשעבר סמוך לתחנה המרכזית הוא נורה, נפצע אנושות ומותו נקבע בבית החולים.
על-פי הודעת המשטרה, הרקע לרצח הוא ככל הנראה פלילי. זהו הנרצח ה-79 השנה בחברה הערבית. לפני כחודש נורה גם כן למוות אחיינו של אבו – גאנם, חמזה אבו – גאנם ברחוב בן יהודה בלוד.
ובאותו שבוע, 3 ימים קודם לכן נורתה למוות דימה בושנאק, צעירה בת 19, בעת שחנתה עם רכבה בפתח ביתה בכפר הבדואי ואדי סלמה בגליל המערבי. הרוצח ירה בדימה, שהיתה בתוך הרכב, מטווח אפס, התרחק במהירות, אז חזר וירה בה צרור נוסף כווידוא הריגה. קרובי משפחתה אמרו: "רק בגלל שדימה רצתה להתקדם בחיים, יש אנשים שהחליטו לאיים על חייה, עד שבסופו של דבר רצחו אותה". הם לא פירטו מיהם אותם אנשים, אך ידוע שבעבר הוצת רכבה של האם, והמשטרה לא הצליחה לעצור חשודים. בימים האחרונים בושנאק הרגישה שמישהוא עוקב אחריה והיא אף קיבלה איומים על חייה וסיפרה למכריה שחשה סכנה.
עליה תלולה בעקומת הפשיעה
מספר אירועי הרצח בחברה הערבית בחודשים האחרונים הוא בלתי נתפס ומתחילת השנה הוא גבוה פי 2.5 לעומת התקופה המקבילה ב-2022.
"העליה התלולה בעקומת הפשיעה בחברה הערבית היא איום ממשי על הביטחון הלאומי", מזהיר פרופ' מוחמד ותד, דיקן בית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת, חבר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי וחבר נשיאות מועצת העיתונות. לדבריו, לא ניתן להתייחס לנפגעי הרצח והתקיפה בחברה הערבית כאל עוד אירוע המצריך תוספת משאבים, אלא כאירוע המחייב התייחסות כאל מצב חמור המסכן את ביטחון המדינה וכלל אזרחיה. "אמרתי את הדברים לנשיא הרצוג לפני חודשים אחדים והתרשמתי שהוא מודאג".
"העליה התלולה בעקומת הפשיעה בחברה הערבית היא איום ממשי על הביטחון הלאומי", מזהיר פרופ' מוחמד ותד, דיקן בית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת, חבר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי וחבר נשיאות מועצת העיתונות. לדבריו, לא ניתן להתייחס לנפגעי הרצח והתקיפה בחברה הערבית כאל עוד אירוע המצריך תוספת משאבים, אלא כאירוע המחייב התייחסות כאל מצב חמור המסכן את ביטחון המדינה וכלל אזרחיה. "אמרתי את הדברים לנשיא הרצוג לפני חודשים אחדים והתרשמתי שהוא מודאג".
האזרחים הערבים הם 20.7% מאוכלוסיית המדינה בסך הכל, "אבל אם בוקר אחד קמת מהמיטה בלא ששמעת על רצח ביישוב ערבי, סימן הוא שלא ממש התעוררת!", אומר ועד.
לדבריו, אסור להתייחס לפשיעה המשתוללת כנתון סטטיסטי, מכיוון שהיא משפיעה על כל מרקם החיים בחברה הערבית, ביום יום של כל אחד בישובי המגזר.
פרופ' מוחמד ותד, דיקן בית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת
–
במה זה מתבטא?
"ערבים שאינם מעורבים בפשיעה המבקשים לחיות את חיי השגרה הרגילים, מעדיפים שלא לגור בכפרים ערבים. הם עוברים לערים מעורבות או יהודיות. ומי לא יכול לא עוזב את הבית במשך רוב שעות היום, כדי לא למצוא עצמו באמצעה של קטטה אלימה או כדי לא לחטוף כדור, מכוון או תועה".
האלימות ומעשי הרצח פוקדים גם את נציגי הציבור ואישים פוליטיים בחברה הערבית. באיזו מידה זה משפיע על רצונם של אנשים להתמודד על תפקידים פוליטיים?
"כל התמודדות לקראת בחירות, נניח לראשות מועצה מקומית ערבית, כרוכה בחששות מפני רצח. מי שרוצה לשמור על עצמו מעדיף שלא להיכנס לפוליטיקה או להתמודד לראשות מועצה או לרשימה פוליטית ארצית. חלק מהרציחות, למשל בקלנסווה, באקה אל גרבייה וג'ת, נועדו לחסל פוליטיקאים או את קרובי משפחתם. אז אתה מרחיק עצמך מהרדאר.
ואיך תסביר את התופעה המדאיגה הזו?
"כל הסיבות לאלימות המשתוללת קשורות זו בזו. אחת העיקריות מהן היא העוני. במקום שבו קיים עוני, חממת הפשע פורחת. החברה הערבית צמחה מלכתחילה כחברה ענייה. אין בה משאבים כגון מקומות עבודה ואזורי תעשייה. וכשאין כסף, עליך לקחת כסף כדי לחיות ואתה מתחיל לחיות משוק שחור. מכאן קצרה הדרך לפשיעה.
"ויש מצוקת דיור חריפה. לפני עשרות שנים היה מצאי של קרקעות לבניה, אבל היום דרוש סכום כסף גדול וצריך לעבוד קשה כדי לאסוף סכום כסף עבור דירה. אז בחורים לא הולכים ללמוד ומעדיפים לעבוד בשיפוצים, שזו עבודה קשה שתמורתה מקבלים 300 שקל ביום. אז עדיף להיות חלק ממשפחת פשע , עם אקדח ומכונית. ואיך מתקבלים לארגון פשע? בהתחלה אומרים לך תן מכה למישהוא אחר כך סטירה ואחרי כן תירה!".
לפי ותד, מניע אחר לפשיעה הגואה בחברה ערבית היא היעדר השכלה רחבה. "בחורים מעדיפים עבודות מיידיות, ולא ללכת לאוניברסיטה ללימודים הנמשכים שלוש שנים ויותר. כמעט 70% מהאקדמיה הערבית מורכבת מנשים. המשפחה מעודדת את הבחורות לרכוש השכלה אקדמית והן מצידן מבינות שלימודים הם מפתח לעצמאות.
הוא מצביע על שכל הקשור לחוק וסדר בחברה הישראלית שונה בישובים הערביים. אירועי שנת 2000 (המהומות שבמהלכן נהרגו 12 ערבים ישראלים ופלסטיני אחד -ח"ב) פערו תהום עמוקה בין ערבים ליהודים בישראל. בעקבות זאת הוקמו תחנות משטרה בישובים ערביים, אבל ראה זה פלא: בערים כמו אום אל פאחם וטייבה בהן הוקמו תחנות, הרציחות לא פוסקות, אלא נמשכות ביתר שאת. יש הטוענים שהקמת תחנות המשטרה בחברה הערבית לא נועדה אלא לגייס משת"פים. אני דוחה את הטיעון הזה ומצדד בהקמתן של תחנות משטרה בישובים ערביים.
מפכ"ל המשטרה אמר בשיחה סגורה שהודלפה, שזה עניין של מנטליות. לטענתו, המנטליות הערבית מכתיבה פתרון סכסוכים באמצעות חיסולים.
"אלה שטויות. קובי שבתאי מחפש לעצמו הנחות בכך שהוא מכפיש חמישית מהאוכלוסייה בישראל".
"בזמן כהונתו של עומר בר לב כשר לביטחון פנים מפלס האלימות בחברה הערבית ירד. אבל מאז עיניה של הממשלה החדשה תחת כהונתו של בן גביר כשר לביטחון לאומי אין מי שינהל את המערכה נגד הפשיעה בחברה הערבית. גם המתיחות בין בן גביר למשטרה לא מסייעת. נוצר וואקום ולוואקום הזה נכנסו משפחות הפשע. המשפחות הללו מעורבות לא רק בפריצות , מעשי שוד, סחיטה ורצח, אלא גם מעורבות בחיי היום יום.
יש סכסוך בענייני ירושה?
משפחות הפשע לא מאפשרות שהמחלוקת תובא להכרעת בית המשפט, אלא הן עצמן משמשות כבוררות. וכך גם בסכסוכים בעקבות גירושין, שטח של חניה ואפילו בניית גדר. והן, כמובן, גוזרות את הקופונים. כוחן של משפחות הפשע עולה בהתמדה ואין כיום מי שישתלט עליהן. יואב סגלוביץ, שהיה סגן השר לביטחון פנים, ידע להנחית מכות על משפחות הפשע. היום המצב אחר. הן משגשגות".
ג'יהאד עקל, בעבר בכיר בהסתדרות וכיום בעל טור קבוע ב"אל איתיחאד" ובמקומונים ערביים, טוען כי שורשי הפשיעה אינם מאפיינים דווקא את החברה הערבית, והם כלכליים: אנשים התרגלו לצרוך מעבר ליכולתם הכלכלית האמיתית ולנהל משק בית או עסק בצורה לא מאוזנת. ואז הם הסתבכו בחובות. וכדי לצאת מהפלונטר הם פנו לשוק האפור, הנשלט על ידי משפחות הפשע. זה מתחיל בדרך כלל עם לקיחת הלוואה בסך 5,000 שקל ונגמר בסכומים ענקיים שעליהם להחזיר ללווים. כדי להשיג את הכספים רבים מתדרדרים לפשע".
לפי עקל, משפחות הפשע יודעות לצוד נערים שנפלטו מבתי הספר, חסרי מקצוע ונעדרי טיפול מוסדי – ולהפוך אותם לחיילים בשירותן. משפחות הפשע משלמות לנערים הללו "כסף קל", כשהן מורות להם לשרוף רכב או עסק שבעליהן חב להן כספים. "מכאן קצרה הדרך לפעולות אלימות יותר ועד לרצח".
לדבריו, הנשירה ממערכת החינוך, שהיא גבוהה יותר בחברה הערבית לעומת הממוצע הכללי, היא מהגורמים העיקריים להשתוללות האלימות. "קציני ביקור סדיר לא משתלטים על המצב. הם לא מצליחים למנוע את הנשירה מהלימודים או להכניס את הנערים למסגרות חינוכיות מיוחדות. אז הנערים נפלאים לרחוב וארגוני הפשע קולטים אותם בקלילות".
לעקל טענות גם על מערכת החינוך עצמה: "היא לא בחינוך בעיר הנוער לאי אלימות. זה לא מעניין אותה. מערכת החינוך מתרכזת בהתכוננות למבחנים. במתן ציונים. "הנכד שלי ספג מכות בבית הספר, אבל הצוות החינוכי לא עשה שום דבר בעניין. והשתיקה הזו מצמיחה את האלימות בחברה הערבית".
עקל טוען שגם ריבוי כלי הנשק הוא גורם המעודד רציחות. "אנשים משיגים אקדחים, רובים ורימונים ממש בקלות. אני הולך לישון בלילה ושומע יריות. או שמדובר בכלי נשק שמתאמנים עליו, או שיורים באמת על מישהו שהלך ברחוב או נמצא בביתו".
"סיפר לי חבר מקורב לשב"כ: "היינו בישיבה עם סגן שר הפנים סגלוביץ', שהיה ממונה על נושא האלימות בחברה הערבית. מסרנו לו רשימה שמית של 52 צעירים ערבים המועסקים בידי משפחות הפשע. האם נעצר מישהו מהם? הצחקת אותי. הכפר שלי ערערה, נמצא מול משטרת עירום. אז אם אני שומע יריות כל ערב, בטח גם השוטרים שם שומעים. מה הם חושבים, שאצא בלילה עם אקדח משלי כדי לירות בחזרה על מי שיורה? אם המשטרה תרצה, היא יכולה לאסוף את כל הנשק הלא חוקי תוך שבועיים".
ג'יהאד עקל, בעבר בכיר בהסתדרות וכיום בעל טור קבוע ב"אל איתיחאד"
עוד הוא מספר: "יש לי חבר שגר באום אל פאחם. רציתי לפגוש אותו שם, בבית קפה. הוא סירב בנימוס והסביר לי שהוא מעדיף לפגוש אותי אצלו בבית. למה, כי הוא מפחד לצאת מהבית.
"לי עצמי יש חלקה חקלאית קטנה במרחק 400 מטר מהבית. להגיד לך את האמת? אני פוחד ללכת לשם. כי, פוחד, שמא איזה כדור תועה יפגוש אותי. גם ברחובות הכפר שלי אני לא הולך ברגל, כי בהחלט ייתכן מצב שאקלע לסכסוך אלים בצהרי היום. ולא ייתכן שבקלנסווה מישהוא מבקש אש לסיגריה ובתגובה חוטף כדור בראש".
