ד"ר יהודית מבררת: האם שנת הלימודים החדשה תלווה בתחזיות קודרות לשביתות וקשיים כפי שקורה מדי שנה?

כמדי שנה, מערכת החינוך בארץ הופכת לאייטם תקשורתי, סמוך לפתיחת שנת הלימודים החדשה. כתבי החינוך בישראל מקבלים במה תקשורתית רחבה ביחס לשאר ימות השנה ומייצרים כותרות רבות סביב השאלה המתבקשת האם שנת הלימודים תיפתח כסדרה או ששוב החופש הגדול יזלוג לחגי תשר"י בשל שביתה של ארגוני המורים.

שביתת המורים הראשונה בישראל נערכה כבר בשנת 1932, אז נאבקו המורים לקבל שכר מהסוכנות היהודית. מאז ועד היום, האיום בשביתה מתנוסס מעל חודשי יולי – אוגוסט במין רפטטיביות מרגיזה. האייטם אותו אייטם, הכותרות אותן כותרות וחוזר חלילה. האם השיח הציבורי ותפיסת המשבר במערכת החינוך נובעים מתופעה חברתית כלכלית או ערכית ואפילו גלובאלית, או שמא המשבר במערכת החינוך כלל לא קיים והנבואות על קריסתה הן נבואות סרק?

לפי נתוני דו"ח ה-OSED לשנת 2022, במערכת החינוך בישראל יש פערים אקוטיים לעומת מדינות מובילות החברות בארגון הבינלאומי. כך למשל, מורה בישראל מרוויח פחות מעמיתו ב- OECD. בנוסף, ישראל נמצאת במקום ה-19 באחוז השקעת התוצר הלאומי בחינוך וכן במקום ה-26 בהשקעה כספית עבור תלמיד יחיד.

כתב החינוך של כאן 11 וקול ישראל, העיתונאי לירן כוג'הינוף, הסביר מדוע תחושת דז'ה וו מלווה את צרכני החדשות בכל שנה, מאז קיומה של שביתת המורים הראשונה ב-1932.

"נושא החינוך עולה לחדשות בסוף חודש אוגוסט. זו עונת המלפפונים. אין ממש אייטמים לסיקור, הכנסת בפגרה וכולם מנצלים את הזמן לחופשות משפחתיות. בתוך הריק שנוצר, כולם נזכרים במערכת החינוך ובבעיות החמורות שלה: השכר הנמוך והיחס המחפיר שהמורים מקבלים מהמערכת ומהורי התלמידים", אמר. "המערכת סובלת ממחסור חמור של 3,379 מורים, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שיש מורים שהתקבלו ללמד ללא תעודת הוראה או הכשרה מתאימה לכך"