אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש

"האחרון שיכבה את האור": שליח חב"ד באוקראינה נאבק לשמור על הקהילה היהודית מהעיר קמנסקוי הנמצאת תחת אש

תושבי העיר קמנסקוי מנהלים מאבק הישרדות יום יומי מאז הכוחות הרוסים הרסו את עירם. הם נשארו כמעט ללא גישה למזון או מים, והקשר עם העולם אבד כמעט לחלוטין. הרב לוי, שליח חב"ד בעיר, הנמצאת תחת מצור רוסי, נאבק כדי לשמור על הקהילה היהודית במקום. הוא מספק סיוע הומניטרי, שומר על אורח חיים יהודי ומנהל מאבק באנטישמיות

מאז החלו ההפגזות הרוסיות, שהרסו כליל את העיר קמנסקוי שבמזרח אוקראינה, מתנהל מאבק יום-יומי על הישרדות. העיר שנמצאת כ-150 קילומטר מהחזית, נהרסה כליל ברוב שטחה. המתח תמידי נובע מאזעקות ושריקות של טילים שעפים לכיוון החזית והתושבים שנותרו נאלצו להתמודד עם סכנה מתמדת של מוות או פציעה. הם מנהלים את שגרת יומם מהמרתפים, ומוצאים מזון ואספקה הומניטרית רק בזכות עבודתם של הכבאים והמתנדבים. התמודדות קריטית לא פחות היא ההתמודדות הנפשית. העיר איבדה קשר כמעט לחלוטין עם העולם החיצון, והחוסר התמידי מידע מוביל לפחד בלתי נגמר. התושבים אינם יודעים מתי תגיע ההפגזה הבאה ותהרוס את ביתם או תהרוג אותם.

המקום הקרוב ביותר שאליו שירותי החירום הממשלתיים מספקים סיוע הומניטרי לרבות מזון, מים ותרופות נמצא בעיר לסטפנוהירסק, השוכנת כ-145 קילומטר משם. התושבים שזקוקים לסיוע יום יומי, הולכים ברגל וחוזרים כיממה לקמנסקוי עם הספקה.

נכון להיום, נשארו כ-4,000 יהודים בעיר. הם מנהלים קהילה ונעזרים אחד בשני לכל צורך שעולה, על קהילה זו מנצח שליח חב"ד, הרב לוי סטמבלר, שעסוק מאוד בימים אלה בהכנות לחגי השנה החדשה. המשימה אינה פשוטה. בהעדר יכולת להשיג מים, מזון ותרופות, או התקשרות עם העולם, לוי עובד לילות כימים על מנת לקיים את יום הכיפורים כהלכתו. התקשורת בעיר כמעט בלתי אפשרית, והעיתון שניהל, "בקהילה" ששימש ככלי תקשורת חשוב עבור הקהילה, נסגר מחוסר תקציב. למרות התנאים הקשים, הרב לוי שמר על האופטימיות שלו. הוא מאמין שיהודי קמנסקוי לא יישארו לבד.

"לא נפלנו ברוחנו. אנחנו מאמינים שבסוף נראה את האור. בינתיים אנחנו מלמדים את הקהילה את יסודות היהדות והקשר הבלתי ניתן לניתוק ביננו לבין עם ישראל וארץ ישראל. אני משתוקק לבוא לארץ. קשה פה אבל אני אהיה האחרון שאכבה את האור"

סיוע הומניטרי הרב לוי (צילום עצמי) - אגודת העיתונאים בתל אביב - בית סוקולוב
סיוע הומניטרי הרב לוי (צילום עצמי)

כבר אמר סוקרטס, הפילוסוף היווני הנודע שהאדם החכם יודע ומבין מה נכון ומה צודק ועשיית הרע מקורה בבורות ואי ידיעה. בעצם כמו פרוש השליחות החבדניקית-המטיפה לחוכמה בינה ודעת. לוי ואשתו דינה, תושבי כפר חב"ד, יצאו לשליחות באוקראינה עם ילדיהם לפני חמש שנים, ונשבו בקסמם של היהודים בעיר קמנסקוי שהיא עיר תעשייתית למפעלי ברזל וכימיה והתפרסמה באורניום הראשון שרוסיה העשירה ממנה. בימי המלחמה מצאו את עצמם לוי ומשפחתו עסוקים בעזרה הומניטרית לקשישים בקהילה באספקת מזון ותרופות. בתקופה הזאת החריפה הבעיה ההומניטרית בעיר. לצעירים בני 18-60 אסור לעזוב את המדינה וגם נשים בעלות מקצוע רפואי כמו רופאות ואחיות לא יכולות לצאת מהארץ. היות ואין אפשרות לייצא ברזל דרך הים המפעלים נסגרו ואין פרנסה לתושבים. הרב לוי מצא עצמו אחראי למאות משפחות הנזקקות למזון, פרנסה ובית.

"לא נפלנו ברוחנו. אנחנו מאמינים שבסוף נראה את האור. בינתיים אנחנו מלמדים את הקהילה את יסודות היהדות והקשר הבלתי ניתן לניתוק ביננו לבין עם ישראל וארץ ישראל. אני משתוקק לבוא לארץ. קשה פה אבל אני אהיה האחרון שאכבה את האור. אצא אחרי שהקהילה היקרה שלי תעלה לישראל. לפני חודשיים יצאנו לחתונה משפחתית בארה"ב. כשחזרנו לפה האנשים חיבקו אותנו בהתרגשות גדולה. הם חשו מיותמים בהעדרנו. לא אעזוב אותם. זו מצווה של הרבי מלובביץ' לעזור לכל יהודי באשר הוא".

קהילת יהודי קמנסקוי - אגודת העיתונאים בתל אביב בית סוקולוב

השמירה על אורך חיים יהודי בימים אלו באוקראינה אינה פשוטה. מעבר לכך שבמזרח אירופה שררה אנטישמיות מאז ומעולם, זרותם של יהודי קמנסקוי מורגשת עוד יותר בימי הלחימה. לוי שם לעצמו מטרה להילחם באנטישמיות התקשורתית שלא מפסיקה בימי מלחמה כבימי שגרה, הוא נחוש מתמיד לנקות את שמם של תושבי הקהילה, שרק רוצים לחיות את חייהם: "הדלקנו חנוכייה בכיכר העיר בימי חנוכה, אחד העיתונאים, פובליציסט ידוע כאן, הכין מאמר על איך היהודים חוגגים כאשר חיילנו נהרגים בחזית", אמר.

"נודע לנו על המאמר האנטישמי בטרם פורסם, והכנו מיד מאמר המסביר את סמל חג חנוכה והוא ניצחון מעטים מול רבים, ניצחון האור על החושך, המאמר קיבל תגובות מדהימות והפובליציסט האוקראיני קיבל תשובה מוחצת למעשהו"

לוי הפך למייצג הבלתי רשמי של הקהילה היהודית המתקשה לתפקד בימי לחימה מול הרשויות. הוא הקים מרכז סיוע לפליטים, וסייע להם למצוא מחסה. הפעילות החשובה נתקלה לא אחת בבעיות מורכבות ביותר, לעיתים בתופעות אלימות שהרב היה צריך למנוע, כמעט בגופו. "נסינו להעלות משפחות יהודיות לישראל, לצערי האילוצים הבירוקרטיים גרמו לכך שרבים חזרו לכאן. העיר שלנו מקבלת גם פליטים רבים מקווי החזית הקרובה. אחד מהם יהודי בשם אלכסנדר פושקין נמלט מעירו הכבושה. בבכי סיפר לנו על הצרה אליה נקלע. נכדו נלחם בחזית למען אוקראינה והנה מתקשרת בת הדוד שלו מרוסיה מנובוסיבירסק שבנה נלחם עם הרוסים ונפל בשבי האוקראיני. מה אעשה שאלה הבת דודה של פושקין הנכד שלך יהרוג את הבן שלי. "מה עושים רבי?" נשאלתי ע"י פושקין והשבתי שיש מצווה ביהדות לחלץ כל מי שנפל בשבי. הבן חולץ מהשבי והבטיח שלא יחזור לחזית. יהודים לא לוחמים ביהודים".

מצאתם טעות בכתבה?

דילוג לתוכן