האם הפשע הזה בחסות המדינה?

שתיקתן של האליטות הביטחוניות, הכלכליות ואפילו התרבותיות מאפשרות את קיומה של הגזענות הממסדית וקביעת ערך הדם על פי זהותם הלאומית של אזרחי המדינה. הפשיעה הגיעה לממדים חסרי תקדים מאחר והגזענות חלחלה גם למערכת הביטחון, הרואות בערבים כאויבים. קשה להודות בזה, אבל בהתייחס לעובדות, המסקנה היא אחת: האלימות בחברה הערבית לא מעניינת את המדינה.

טענה שעלתה לא אחת לאובדן השליטה בפשיעה, היא שאין שיתוף פעולה מצד התושבים הערבים. מדובר בטענה מגוחכת שלא מכבדת את אומרה. לו למדינה היה רצון כנה לשים קץ לאלימות, היא הייתה עוצרת אותו עוד שהיה בחיתוליו.

בנוגע להפעלת השב"כ והכנסתו לפעולה בחברה הערבית, הרשו לי לחדש. השב"כ היה נוכח בחברה הערבית מאז ומעולם. לערביי ישראל יש ניסיון מר מפעילות השב"כ משנים עברו, במיוחד מתקופת הממשל הצבאי. אולם, אם הוא אכן ייכנס ללוחמה כנגד ארגוני פשיעה, חייבים להגדיר את גבולות המרחב שלו ויפה שעה אחת קודם.

אסיים בפנייה לגורמים בממשלה, אם אין לכם את הכלים המתאימים לשים קץ לפשע המשתולל, אנא הודיעו על כך לוועדת המעקב של החברה הערבית, הם יוכלו לפנות למדינות האיחוד האירופי שישלח כוח שיטור וישים קץ לטירוף.

הכותב מוסטפא אבו ראס הוא ממלא מקום יושב ראש אגודת העיתונאים בתל אביב.