- 02.04.24
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
העבודה בתעשיית ההפקות הטלוויזיוניות, כמו בתעשיות היצירתיות בכלל, היא בלתי יציבה ומרובת סיכונים. הסיבה לכך, היא שלרוב התעשייה מבוססת על חוזי העסקה לטווח קצר של הפקה מסוימת, מה שגורר חוסר ודאות: בדרך כלל העובדים והעובדות אינם יודעים מתי יקבלו עבודה נוספת ובצד זאת איום הפיטורים תמיד קיים. חוסר היציבות ואי הוודאות בתעשיית ההפקות הטלוויזיוניות מובילים לתופעות כמו מוכנות לעבוד בשכר נמוך, ולעתים ללא שכר בכלל, לחץ ודיכאון. זהו מצב שברירי ממנו סובלים יותר שתי קבוצות: נשים ובני מיעוטים. על רקע היעדר הביטחון התעסוקתי, העבודה בתעשיית הטלוויזיה מאופיינת באי שוויון המתבטא באפליית נשים לעומת גברים, כמו גם באפליה על בסיס לאומי – אתני (יהודים לעומת ערבים) וכן על בסיס תחום העיסוק הספציפי. באי שוויון זה מתמקדת ד"ר נועה לביא מבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב -יפו, במאמר שפרסמה בכתב העת האקדמי "מסגרות מדיה" (המבוסס על ממצאי מחקר שערכה במשך שנים). לביא, בתם של השחקנית שושיק שני והזמר-שחקן אריק לביא ז"ל, היתה בעברה שחקנית טלוויזיה באופרת הסבון רמת אביב גימל וחלק מהתובנותיה לגבי הנעשה בתעשיית הטלוויזיה מבוססות על ניסיון אישי.
על פי לביא, אי השוויון מופיע בכל הסוגות המרכזיות – חדשות, ספורט, בידור קל ואף דרמות הנחשבות לאיכותיות. אי השוויון מתבטא בריבוי גברים יהודים בתפקידי מפתח בתעשייה לעומת שיעור זניח של ערבים ישראלים ונוכחות אפסית של בעלי מוגבלויות. "במילים אחרות, שדה הטלוויזיה בישראל מאופיין באליטה ניהולית – יצירתית, התואמת את האופי הגברי והלבן בעיקרו של התעשיות היצירתיות" כך לפי לביא. לדבריה, אחוז הייצוגים הטלוויזיוניים של המיעוטים בישראל נמוך משמעותית משיעורם באוכלוסיה והוא נשען על סטראוטיפים. הדבר נכון לגבי ערבים ישראלים, נשים, קהילת הלהטב"ק, אנשים ממוצא אתיופי, חרדים ומהגרים ממדינות חבר העמים (ברית המועצות לשעבר). עם זאת, היא מאזכרת כי בשנים האחרונות גדל הייצוג של מזרחים ומזרחיות על המרקע לכדי כמעט חצי מכלל הייצוגים האתניים. הראיונות עם עובדי הפקה והתצפיות על תהליך הפקת התוכניות הטלוויוניות מצביעים, על היררכיה, גורסת לביא וזאת למרות המאמץ לשוות לצוות ההפקה אופי של קהילה או מעין משפחה שבה כל אחד ממלא תפקיד חשוב. ההיררכיות על הסט מורגשות יותר אצל נושאי ונושאות התפקידים ה"נחותים", "הצווארון הכחול", כגון מאפרות עוזרי צלמים וחשמלאים. למשל, בזירת ארוחת הצהריים בסדרה "פאודה" היוצרים, הבמאי, התסריטאים והצלם ישבו תמיד יחד באותו שולחן מרכזי, לעתים עם אחת השחקניות הראשיות. הדבר דמה לשולחן המרכזי במועדון לילה, שבו יושבים המנהלים עם הרקדניות. כלומר, נראה היה שהנשים מוזמנות כקישוט. עובדי המקצועות הטכניים – עוזרי צלמים, חשמלאים, מאפרות וכו' – ישבו בדרך כלל יחד, עם השחקנים והשחקניות בתפקידים הזוטרים. במעגל האחרון של השולחנות ישבו, בדרך כלל יחד, הניצבים ומהגרי העבודה שעסקו בעבודות כפיים קשות על הסט.
"כל כניסה לאתר צילום של סרט או סדרת טלוויזיה ממחישה את המגדור של התעשייה והמקצועות המרכיבים אותה", קובעת לביא. "מעבר לבלגן האופייני לאתרי צילום בישראל, מיקומן של הנשים בתוכם ממחיש ביתר שאת את אי השוויון בין נשים לגברים". לדבריה, ככלל, המקצועות הטכניים הנוגעים להפקה, איפור, סידורים על הסט, הבאת אוכל ומים לעובדים ולעובדות, הם מקצועות נשיים. לעומת זאת הבמאים, התסריטאים והצלמים הם על פי רוב גברים. כלומר, למרות התפיסה המוצהרת כי בתעשיית הטלוויזיה הישראלית יש חשיבות לכל עובד ועובדת, הרי שבמקצועות הנחשבים יותר אומנותיים ואליטיסטיים עובדים בעיקר גברים. כך, לדוגמא, באחד מימי הצילום של "פאודה" ביום קיץ חם בכפר ברא, לקחו הטכנאים את המזגן הנייד היחיד שהיה על הסט מחדר הפקה מאולתר שבו ישבו המפיקה ומתאמת ההפקה, והעבירו אותו אל חדר מסודר יותר בדירת הצילומים שאליו הגיעו יוצרי הסדרה, תוך אמירה: 'בנות, אנחנו לוקחים את המזגן, הגיעו החשובים'. השימוש במונחים הטעונים ' בנות ו'החשובים' ממחיש את ההבחנות המובהקות בין תפקידי הנשים על הסט לתפקידי הגברים". גם בתחום השכר מעמד הגברים בעולם ההפקה הטלוויזיונית חזק יותר. במאמר מצוטטת מיקה, מתאמת הפקה: "ראיתי איך גברים בהפקה מתמקחים על השכר שיקבלו, ואיך אחד מהם אומר, בלי למצמץ, שהוא לא יגיע לסט הצילומים בשביל פחות מ-1,300 שקל ליום עבודה, כשאני יודעת שאני שם בשביל הרבה פחות מהסכום הזה, בשביל 500 שקל ליום. אני שומעת את הגברים מתמקחים על סכומים הגבוהים פי שלושה ממה שאני מקבלת, כשאני יודעת שהם לא עובדים יותר קשה ממני, ואני מגיעה ראשונה לסט והולכת אחרונה. זה הגיוני שלא מדברים אתי על שעות נוספות? תנאים של אשה הם תנאים על הפנים. לא לימדו אותנו אף פעם איך להתמקח, כי את אישה, וכולך עדינה וחמודה, ואת כנראה לא תכניסי אגרוף לפרצוף של מישהוא או תגידי לו שיקפוץ לך".
עובד אחר שהתראיין, מאור, טען כי הגופניות הגברית, הנתפסת כ"חזקה יותר", עוזרת לגברים להיכנס ביתר קלות לעולם ההפקות, שכן תפקידי "צווארון כחול" דורשים כוח גופני והתפיסה הסקסיסטית הרווחת היא שנשים הן חלשות. על כן, מאחר שהתעשייה בנויה על שיטת "חבר מביא חבר", לגברים יותר קל למצוא בה תעסוקה. מאפיין נוסף של תעשיית ההפקות בטלוויזיה, כותבת לביא, היא הימנעותם העקבית של העובדים להתבטא בנושאים פוליטיים או שנויים במחלוקת בציבור, אף כי המחקר נערך גם בימי המחאות נגד הרפורמה המשפטית. אולם זה, היא אומרת, כבר נושא למחקר אחר.
מצאתם טעות בכתבה?
כל הזכויות שמורות © אגודת העיתונאים בתל אביב – בית סוקולוב