העיתונאית ששילמה מחיר אישי על הדלפת מסמכים סודיים: מאבק על חופש העיתונות או פגיעה בביטחון המדינה?

העיתונאית ענת קם נשלחה לשלוש וחצי שנות מאסר בגין העברת מסמכים סודיים של צה"ל, לידי כתב התחקירים של עיתון הארץ, אורי בלאו, בשנת 2011. היא אספה במהלך שירותה כ-2,000 מסמכים צה"ליים סודיים שחשפו כי צה"ל מבצע חיסולים ממוקדים של מבוקשים לכאורה בשטחי יהודה ושומרון, בשעה שהיה ניתן לעצור. המסמכים שקם העבירה לבלאו חשפו דיונים מבצעיים, שבהם הוכרע גורלם של מבוקשים ושל חפים מפשע תוך התעלמות לכאורה מהחלטות בג"ץ, שפסק בעבר כי שימוש בפרקטיקה זו ייעשה בכפוף לאישור פרטני עבור המבוקש.

לאחר שהודתה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן הורשעה קם בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעבירות של ריגול חמור. באחד הדיונים המשפטיים שהיה בעניינה, הציגה את טענותיה ואמרה כי היו היבטים במדיניות שצה"ל הוביל בשטחים שבראות עיניה היו חייבים להיחשף לציבור.

לאחר גזר דינה, בית המשפט העליון החליט ברוב קולות לקצר את עונשה בשנה. שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל כתבה על המניע האידאולוגי של קם: "אין לי ספק שהמערערת לא פעלה בשם אידאולוגיה אנטי-ישראלית או אנטי-צה"לית. על סמך חקירותיה בשב"כ ובמשטרה, עדותה בבית המשפט, התסקירים שנערכו בעניינה והאמור בכתב הערעור שהגישה, התרשמותי היא כי המוטיבציה למעשים הייתה רצונה של המערערת להביא לידיעת הציבור בעייתיות וליקויים בהתנהלות הצבא, כפי שהיא תפסה זאת מנקודת מבטה".

פרשת ההדלפה שהסעירה את המדינה נגמרה בעונש מאסר של ארבע וחצי שנות מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי. ענת שוחררה לאחר ריצוי שני שליש מהמאסר ועובדת כיום כעיתונאית בעיתון הארץ. גם היום, דעתה על נושא ההדלפות ותפקידו של המקור המדווח נחרצת ואינה ניתנת בספק:

"הדלפות הן דבר משמעותי וחשוב. הן דבר הכרחי לעיתונות חופשית ועצמאית שאיננה תלויה בהודעות דוברים ויחצנים ו/או תדרוכים של גורמי ממשל. ההדלפות מטבען כרוכות בסיכון אישי ומקצועי למדליף, שאם לא כן, המידע שבהן לא היה צריך לעבור בצורה חשאית, אלא היה מתפרסם באופן רשמי. בגלל הסיכון האישי והמקצועי שהמדליף לוקח על עצמו, על העיתונאי וכלי התקשורת שמקבלים ממנו את המידע, בין אם בע"פ ובין אם הוא כתוב, לנהוג זהירות מוגברת בשמירה על זהותו. במקרים קיצוניים גם לגנוז סיפורים אם אי אפשר לפרסם אותם, מבלי לחשוף את זהות המקור או לסכנו".

מה ההבדל ביניהם מבחינתך?

"מקור ועיתונאי נמצאים באותו הצד של הסיפור. הם לא יריבים ואין להם אינטרסים מנוגדים. המקור העביר לעיתונאי את הסיפור, או את החומר מתוך מטרה לפרסמו ולכן הם באותו צד. זה מתחבר לתורה של העיתונאים וכלי התקשורת-לשמור על המקור בגלל שהם לא האחד נגד השני", אמרה.

"מה שקרה לי קרה לפני הרבה שנים, בשנת 2011, ואני חושבת שהניסיון שלי כמקור שנחשף עשה אותי עיתונאית רגישה יותר לנושא זה, אבל אני חושבת שעיתונאים לא צריכים לעבור את מה שאני חוויתי כדי להתנהל ביתר רגישות למקור שלהם".