אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש

"הפרינט ימשיך להתקיים עד שאחרון הקוראים בני הדור של 50 פלוס ילך לעולמו"

לפני 214 שנה יצא לאור בשטרסבורג "איגרת" - העיתון המודפס הראשון בעולם. במרוצת הזמן, ככל שהתפתחו טכנולוגיות חדשות להפצת תוכן, נטען שוב ושוב כי זמנו של העיתון המודפס, פס מן העולם. מנגד, המכורים לריח הנייר השיבו כי כשם שהטלוויזיה לא הרגה את הרדיו, שניהם גם יחד לא הצליחו להשבית את מכונות הדפוס. עתה נראה שהעידן הדיגיטלי שינה את כללי המשחק וכיום עתידו של הפרינט מוטל בספק. מהדורות הדפוס הולכות ומצטמקות וברחבי העולם עיתונים נסגרים ונעלמים מנוף חיינו

אדם מתיישב באוטובוס ופורס לפניו עיתון כדי להעביר את זמנו עד שיגיע ליעד. במקום אחר, אישה שהגיעה למרפאה, שולפת מתיקה ספר עם סימניה שיעסיק אותה עד שיקרא לה הרופא להיכנס. במקום אחר, אדון כרסתן מעלעל בבית הקפה בעיתון אותו הוציא בעדינות מן האוגדן שבעל המקום העמיד לרשות לקוחותיו.

תמונות אלה של בריות המחזיקות בידיהן עיתון או ספר מבוסס נייר ושקועות בהן הפכו לנדירות וכמעט שאינן בנמצא כיום. מזה עשרות שנים, בתהליך הדרגתי, העיתון והספר שעברו את מכבש הדפוס פינו מקומם לאמצעי קשר דיגיטליים והפכו לשליטים החדשים בתחום אספקת מידע חדשותי.

בעוד שהדעה הרווחת מנבאת את מותה של עיתונות הדפוס בעתיד הלא רחוק, מספר מומחים מאתגרים את התפיסה.

כפי שטוען ד"ר דוד לוין, חוקר תקשורת ומרצה בכיר במכללה למינהל, בספרו החדש "זה נוגע בנו" העוסק באמצעי תקשורת מבוססי נייר במאה ה-21. "חרף העידן הדיגיטלי אליו נכנסו אמצעי התקשורת כבר בשלהי המאה הקודמת, המדיה הוותיקה המבוססת על נייר לא נעלמה מחיי האזרחים והאזרחיות של המאה ה-21".

דר דוד לוין (צילום מסך המכללה למנהל)

ד"ר דוד לוין (צילום מסך המכללה למנהל)

על פי לוין, סביר מאוד שהמדיה הוותיקה תוסיף לעמוד לרשות מי שאינו רוצה לכלות את כל יומו בטלפון החכם ולחיות בצל הערכים שהמכשיר הזה מפיץ. "כיתוב על גבי נייר מסמל יציבות ומשדר אמינות בעיני הקורא, לעומת הכתוב בסמארטפון, המסמל חוסר אבחנה בין הגות לבין דברי בלע. העיתון והספר מבוססי הנייר מסרבים להיעלם", טוען לוין.

בניגוד ללוין, פרופ' צבי רייך, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ובעבר ראש מערכת הכתבים ב"ידיעות אחרונות", מטיל ספק בהמשך עתידה ונחיצותה של העיתונות המודפסת. "הפרינט איבד מכוחו". קובע רייך. "הוא בתהליך שקיעה מתמשך, גם אם טרם הגיע לתחנתו הסופית". לדבריו, העיתונות המודפסת נקראת כיום ברובה על ידי גילאי 45 – 50 ומעלה. 

פרופ צבי רייך, אוניברסיטת בן גוריון בנגב | אגודת העיתונאים בתל אביב
פרופ צבי רייך, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

"כאשר בני 50 ויותר נולדו, עדיין פעלו קיוסקים שסביבם תלויים עיתונים, הם ראו ברחוב אנשים ההולכים ומחזיקים עיתון תחת זרועם ולפחות אחד מבני משפחתם היה מנוי לעיתון יומי". לדבריו, מבוגרים אלה נצמדים להרגלים ישנים, אך ילדיהם מוצאים אותם מיושנים והם פוטרים עצמם מכך. "יתרה מזו, מספר גדל והולך של צעירים לא צורכים חדשות כלל. אין להם עניין לא בחדשות מדיניות, ביטחוניות וגם לא בחדשות מתחום הכלכלה. היום כשאתה שומע צפירות של אמבולנס בתל אביב אתה חושב לעצמך, אולי איזה קורא של עיתון מודפס לא מרגיש טוב".

כדי להמחיש את שינויי העומק שעוברת תעשיית התקשורת, רייך הביא את "ניו יורק טיימס" כמקרה בוחן. הוא ציין כי ב-2014 הכריז העיתון היוקרתי באופן רשמי על עליונות הדיגיטל על פני הפרינט, כאשר במערכת הודיעו על יישום גישת "Digital first". בשפה פשוטה, אתר שיש לו מהדורת פרינט, ולא עיתון מודפס שיש לו גם אתר אינטרנט. 

רייך ממשיל את עצמו לייצור כלאיים שמצליח להתרגש מדיגיטל ופרינט בעת ובעונה אחת. "גדלתי בסביבה של עיתוני, של עופרת, עם סרגל חישוב ולופה (זכוכית מגדלת)". אולם מחקריו עוסקים בעיתונות דיגיטלית. "מצד אחד אני מתרגש כשאני רואה טיפוגרפיה טובה בנוסח הישן – דף מסודר ובו אותיות מוקפדות עם רווח. עבורי זה כמו קומפוזיציה מוסיקלית. מצד שני אני נלהב גם מהדיגיטל". 

עוד מוסיף רייך כי על אף האהבה שלו לדיגיטל החדשותי, ישראל משתרכת מאחור. "אין סטורי-טלינג יצירתי, ככל הנראה כי יש אצלנו יותר מדי מאירועים ביטחוניים והקורא הישראלי הוא די חפפן". 

רייך מעריך כי העיתון המודפס של סוף השבוע יאריך ימים לעומת זה המתפרסם באמצע השבוע. הוא מצביע גם על האוכלוסייה הדתית והחרדית שלא צורכת דיגיטל בשבת, מכאן הוא מסיק שהפרינט הוא פתרון נהדר בעבורם. הנחת יסוד נוספת של רייך היא שהשכבות בעלות השכלה רחבה ימשיכו לצרוך עיתונות מודפסת זמן רב לצד הדיגיטל, לעומת מיעוטי ההשכלה, המעדיפים כבר כיום לצרוך תוכן חינמי.

בתחום הספרות המודפסת רייך אופטימי מעט יותר. "נכון שיותר ויותר ספרים מופיעים במהדורות דיגיטליות, אבל הספר המודפס עוד לא סיים את דרכו. אורך חייו גדול יותר, משום שספר, שלא כמו עיתון, נקרא בנשימה ארוכה. המעבר לקריאה דיגיטלית של ספר כרוך בתהליך לא פשוט מצד הקורא. אבל לדבריו קרוב היום שבו הספר המודפס, כמו עמיתו העיתון, יהפוך למוצר נלווה של הספר הדיגיטלי, זה יכול להביא לו קהל קוראים חדש".

עד אחרון הקוראים המבוגרים

יהודה קונפורטס, העורך של העיתון "אנשים ומחשבים" (בעבר עיתון מודפס וכיום עיתון אינטרנטי), סבור כי זמנה של העיתונות המודפסת, על יומוניה ושבועוניה, עתיד לחלוף. אולם לדבריו, יידרשו עשרות שנים לכך. "הפרינט ימשיך להתקיים עד שהאחרון הקוראים בני הדור של 50 פלוס ילך לעולמו". 

הוכחה בולטת לכך נמצאת דווקא באזורי הדיוטי פרי של שדות התעופה. שם המדפים של העיתונות והספרות עמוסים כרגיל מאחר וקבוצת גיל זו תופסת נתח משמעותי באוכלוסייה.

 

יהודה קונפורטס (צילום: אנשים ומחשבים)

"העיתונות המודפסת מוחזקת כיום בידי כמה משפחות, בעלי עניין ומשקיעים", מוסיף קונפורטס . "הם מתאמצים להמשיך ולהחזיק בעיתונות הזו, המספקת להם אמצעי השפעה ודרך למימוש האינטרסים שלהם. אבל כמות העותקים המודפסים יורדת בהתמדה ובמקביל תקציבי הפרסום מופנים יותר ויותר למדיה הדיגיטלית. כך שהפרינט שורד, אבל זמנו קצוב".

עברנו את נקודת האל חזור

עורך הדין עמית בן ארויהממשרד בן ארויה – וולף, עורך לשעבר במדור המשפט ב"דה מרקר", טוען שיחסי הכוחות בין הדפוס לדיגיטל השתנו ולא יחזרו להיות כשהיו. לדבריו, עצם העיסוק בסיכויי הישרדותה של עיתונות הנייר הוא אנכרוניסטי. "העיתון המודפס מדבר אלי, אם כי רק באופן חלקי. אני אוהב את הטקס הזה ביום שישי בבוקר, בפינת המטבח, שבו אני פותח את העיתון עם הקפה. באמצע השבוע אני עסוק בענייני העבודה ומסתפק בהתעדכנות דיגיטלית".

בן ארויה נהג בצעירותו לקרוא מדי יום שלושה עיתונים. "היום אני מסתפק בגיליון של יום שישי. ילדי, שהם בגיל העשרה, אינם מגלים עניין בעיתונות הפרינט, פרט למדור הספורט שמושך אחד מהם". עוד הוא טוען כי הפרינט ייעלם מוקדם משחשבנו מאחר ו"אין אדם מתחת לגיל 40 שיסכים לשלם 25 – 30 שקלים עבור עיתון סוף השבוע".

בן ארויה מצביע על שלל דוגמאות למעמדו המתדרדר של הפרינט: "אנשים מוציאים ספרים לרחוב, כדי שאחרים ייקחו אותם, בעוד שחנויות ספרים מוכרות כיום גם צעצועים. פעם נהגנו לקחת עמנו ספרים לחופשה בחו"ל. אבל כיום ההבנה שיותר הגיוני לנסוע לחו"ל עם ספרים דיגיטליים ולא לסחוב עשרה קילוגרמים של ספרים – גדולה יותר. 

עורך דין עמית בן ארויה (צילום: שירלי פוקס)

עוד הוא מוסיף בהלצה: "כל עורכי הדין שמצטלמים במשרדיהם על רקע ספריה מקצועית מרשימה, מעמידים פנים! הם לא פתחו ספר מודפס אחד בשנים האחרונות. את כל התשובות לשאלות המשפטיות שבהן הם נתקלים, הם מוצאים כיום בנקל באינטרנט". 

בעידן בו הטכנולוגיה מאפשרת צמיחה והתייעלות ממושכת, אין פלא שהעיתונות המודפסת פינתה את מקומה לעיתון הדיגיטלי, המאפשר לגופי תקשורת להזין תוכן בקצב מהיר ובכמות גדולה. 

אך בדומה למדיומים נוספים שרבים נהגו להספיד, עושה רושם שהפרינט מחזיק מעמד בתקווה להימשך. בין אם יספק בעתיד חוויה רומנטית הממלאת את הבית בניחוחות הדיו הנוסטלגיים או בין אם יישאר רק של בני הדור המבוגר, יידרשו עשרות שנים עד שייכבה האור בבית הדפוס האחרון. 

מצאתם טעות בכתבה?

דילוג לתוכן