- 04.04.24
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
בית המשפט הפדרלי בלואיזיאנה הוציא צו שאוסר על גופי ממשל, לרבות משרד הבריאות והבולשת הפדרלית (FBI), לדרוש מחברות מדיה להוריד תכנים שקריים וביטויי שנאה. לפי הצו, גופי הממשל לא יוכלו עוד לסמן תכנים ספציפיים ולדרוש להסיר אותם. הידיעה הזו, שפורסמה "בדה מרקר" מעלה שאלות סביב העידן הדיגיטלי והשפעותיו על המרקם החברתי שנוצר בעולם המערבי ליברלי. מצד אחד, כמות התוכן המסית והשקרי שאדם נחשף אליו בממוצע ביום עלתה לעין שיעור מאז כניסתן של הרשתות החברתיות לחיינו. מצד שני, הוויכוח בדבר דרכי ההתמודדות עם ביטויי גזענות ושנאה תוך שמירה של ערכי הליברליות והדמוקרטיה נשאר בעינו ונראה שנכון לעכשיו, הוא רחוק מלהסתיים.
קובי ברדה, דוקטורנט להיסטוריה פוליטית אמריקאית באוניברסיטת חיפה, טוען שמדובר באחת מהפסיקות החשובות ביותר בארצות הברית בשנה האחרונה, שתשפיע על העולם המערבי כולו. הוא מדבר על התנגשות דרמטית בין שני ערכים שהם המרכיב היסודי לכל דמוקרטיה: חופש הביטוי והזכות לחיים.
"אמריקה הוקמה על הנרטיב שאמריקאי הוא איש משוחרר וחופשי. הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, איך וכמה שהוא רוצה. בשנים האחרונות יש אסקלציה הקשורה לרשתות החברתיות המאתגרת את התפיסה הזאת. ניקח את הדוגמא הבאה: חופש הביטוי מאפשר לך בארצות הברית להתבטא במסרים ניאו נאציים. פעם, היית יכול לכתוב מכתב עם מסרים כאלו ולשלוח אותו למערכת העיתון. הוא מן הסתם היה נבלם על ידי העורכים ולא היה מתפרסם. היום, אנחנו במציאות שכל אחד יכול לפרסם כל דבר, כל הזמן. האבות המייסדים דיברו על חופש העיתונות, אבל העיתונות עברה מספר גלגולים מאז".
"נכון לעכשיו, לממשל אין יותר יכולת התערבות בתכנים המועלים ברשתות החברתיות, לא משנה בשם מה: ביטחון לאומי או הפצת מידע, אסור", מוסיף ברדה. זה בעצם מוריד כמעט לחלוטין את היכולת לתקוף בזמן אמת את ביטויי השנאה ותופעת הפייק ניוז".
איך הפסיקה הזאת הולכת להשפיע בעיניך על ארה"ב?
"אנחנו נכנסים לתקופה חדשה לגמרי, שבה כמות השפכים והביב שימולאו לתוך גרונותינו, יהיו בכמויות גדולות. תקופה נטולת רגולציה, עם המון סוכנים זרים, שמנסים להשפיע על פוליטיקה של ארצות הברית. יכול להיות שהאנושות תמציא נקודת כובד חדשה שתדאג לעשות איזשהו שינוי וסינון עבור המשתמש, אולי איזשהו דירוג איכות של אנשים שכותבים ידיעות או אלוהים יודע מה כן".
איך זה ישפיע על הדמוקרטיה לדעתך?
הדמוקרטיה תהפוך להרבה יותר קיצונית. בוא נדבר לרגע על ישראל, תראה את השיח שמתקיים כיום בין תומכי הרפורמה לבין מתנגדי הרפורמה. זה משהו שהוא בלתי נסבל. אי אפשר בכלל לייצר נקודת שיח, אף צד לא מוכן לשמוע את הצד השני. אין כמעט נושאים משותפים לשני הצדדים, יש קיטוב. מבחינה חברתית הרשתות החברתיות זה רעל לאנושות. אין דרך אחרת להגיד את זה".
יהונתן קלינגר, עורך דין המתמחה בעולם המדיה, תומך בהחלטת השופט דוטי. לדבריו, אין כל התנגשות בין חופש הביטוי לדמוקרטיה, בהנחה ומדינות דמוקרטיות יאכפו את החוק כנדרש במקום לבצע לנגוס בחופש העיסוק של חברות המדיה ובחופש הביטוי של האזרחים.
"שוטר לא יכול לבוא אלייך הביתה ולאסור עליך לשים שלט כזה או אחר במרפסת. אבל אם השלט שתלית במרפסת מסית לרצח, השוטר צריך לעצור אותך, להזמין אותך לחקירה ולהגיש כתב אישום במידת הצורך. אותו דבר לגבי חברות המדיה. הפעלת 'רגולציה רכה' כנגד חופש הביטוי הוא עניין שמתאים יותר למדינות מושחתות".
עוד מוסיף קלינגר כי "מדינות שבהן גופי תקשורת ממלאים אחר רצונות השלטון מחד, אך מודעים להשלכות של אי עמידה ברצונותיו מאידך, אלו מדינות שבהן זכות הציבור לדעת נפגעת. לא הייתי רוצה לחיות במדינה כזאת".
קלינגר בא בטענות לממשלות, ודורש מהן לבצע אכיפה במקום להשיג שליטה על המתרחש ברשתות החברתיות. הוא נתן דוגמא למצב בישראל וציין כי בכל הנוגע לאתרי אינטרנט, החוק הישראלי לא חל באופן מלא על המרחב הזה.
"ברגע שממשלות מסירות תוכן וחושבות ששם נגמרה העבודה, הן עושות צחוק מעצמן ומהציבור. הן גם חוסמות לנו ידע וגם לא נותנות לנו את הכלים כאזרחים להתנגד לזה. הן בעצם מחליטות בשביל הציבור מה נכון לדעת ומה לא נכון לדעת. זה בעייתי"
חוק הסמכויות לשם מניעה לביצוע עברות באמצעות אתר אינטרנט נחקק בשנת 2017 מתוך הצורך למנוע עבירות הקורות בקצב מהיר ברשת. בחוק הקיים יש מספר בעיות מהותיות, הראשונה שבהן היא העובדה שמדובר אך ורק בהפרות של זיוף, פדופיליה, הימורים, טרור וסמים. אתר אינטרנט בעלי תוכן המסית לאלימות לצורך העניין, יישאר באוויר באין מפריע, מאחר והוא לא עונה על ההגדרות שהוזכרו בחוק. הבעיה השנייה היא שהחוק מתייחס לתוכן, ולא ישירות לבעל האתר. אתר אינטרנטי העובר על החוק, יקבל צו סגירה, תהליך זה מנוהל מול ספקיות האינטרנט ולא מול בעל האתר. המשמעות היא אחת: בעל אתר המפרסם תוכן המנוגד לחוק, לא צריך להתמודד עם ההשלכות של עבירה על החוק, כי הוא לא חל עליו בשום צורה.
"כשהממשלה באה לרשת חברתית מסוימת ודורשת ממנה להסיר חשבונות שמפרסמים פייק ניוז, אני רואה בה ממשלה עצלנית", מוסיף קלינגר. "הממשלה צריכה לנטר חשבונות העוברים על החוק, מסיתים לרצח או מנסים לשבש את המהלך התקין של הבחירות, להוציא צו ממשלתי ולדרוש מחברות המדיה את פרטי המשתמשים כדי שמערכות אכיפת החוק ידעו להגיע אליהם, ולעצור אותם. אבל ברגע שהן מסירות תוכן וחושבות ששם נגמרה העבודה, הן עושות צחוק מעצמן ומהציבור. הן גם חוסמות לנו ידע וגם לא נותנות לנו את הכלים כאזרחים להתנגד לזה. הן בעצם מחליטות בשביל הציבור מה נכון לדעת ומה לא נכון לדעת. זה בעייתי".
האם לדעתך ממשלות מסוגלות לנטר בצורה יעילה שתביא לאכיפה?
"אני מבין את הגישות הנגדיות שקשה מאוד לנטר בצורה יעילה את העוברים על החוק. אבל קשה זה לא תחליף לעצלות. התשובה היא פשוטה: אם הממשלה לא מסוגלת לאכוף את החוק, שתבטל את החוק. אם יש חוק שהממשלה לא מסוגלת לאכוף, אז למה הוא קיים?".
ומה העמדה שלך לגבי פייק ניוז? פרסום של חדשות כזב לא מוגדר בחוק, אבל הצפה של פייק ניוז עשויה לפגוע בדמוקרטיה.
"אז לא לגמרי נכון. יש מקרים כמו לשון הרע, ואז הנפגע יכול להגיד תלונה או תביעה. יש מקרים שהם לא חוקיים שהם תעמולת בחירות אסורה. ספר החוקים בישראל מסוגל להתמודד לטעמי עם הרוב המוחלט של הבעיות שעולות מהרשת ואני מצפה שהרגולטור שלי יאכוף ויעניש. חד וחלק. אני אזרח במדינה שומרת חוק ואני רוצה כמה שיותר עבריינים בכלא".
מצאתם טעות בכתבה?
כל הזכויות שמורות © אגודת העיתונאים בתל אביב – בית סוקולוב