- 04.04.24
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
מאת: ד"ר רון שלייפר וד"ר יהודית יחזקאלי
בראשית ימי מלחמת השחרור, התקשורת בטאה את רחשי לב העם והמדינה בתחושת לאומיות ישראלית. הצבא נקרא-צבא הגנה לישראל, וההתיישבות נקראה חלוציות ציונית. בחלוף השנים, בתהליך של פעפוע החל בישראל תהליך שיישמו במקביל האקדמיה והעיתונות של שינויי המינוחים הישנים. התהליך מזכיר את הדוקטרינה הקומוניסטית בבריה"מ שסיפחה לעצמה מושגים כמו "דמוקרטיה" ו"שלום עולמי". כך עברו מלחמות ישראל הליך נומרולוגי ומלחמת השחרור\ מלחמת העצמאות, הפכה בשיח ל"מלחמת 48". מלחמת ששת הימים הפכה ל"מלחמת 67" ומלחמת יום הכיפורים הפכה ל"מלחמת 73" וכך הלאה. בהמשך התהליך הלשוני הפך "צה"ל" ל"צבא".
גוש אמונים עבר מטמורפוזה לשונית והמונח התנכי "מתנחלים" הפך למותג שלילי. התקשורת והפוליטיקאים השתמשו במילים ככלי ליצירת נרטיב המאפשר לשנות או להנכיח מציאות פוליטית שאותה ניסו לקדם. כך למשל, לאחר החלטת האו"ם ב-75 שקבעה כי ציונות היא סוג של גזענות, החלה שחיקה של המונח ציונות ולמרות משיכת ההחלטה שנים לאחר מכן, הנזק נעשה והמונח הפך מנכס לנטל. לאחר מלחמת ששת הימים, יהודה ושומרון הפכו לאיזור כיבוש. החלה דמוניזציה של התושבים היהודים ביהודה ושומרון. גם בטרמינולוגיה הציונית הפכו יהודה ושומרון להיות בתקשורת-"הגדה המערבית", או "השטחים הכבושים" ובהמשך "השטחים". בד בבד עם הנכחת המושגים השליליים אמצה התקשורת מונחים ערביים לסכסוך. מילים כמו "הנאכבה", "אינתיפאדה" ו"פלסטינים" שהוכנסו ללכסיקון הלאומי ישראלי לשימוש יומיומי. עם היווצרה של אווירה זו החל להתגנב החשש בקרב כל דמות ציבורית האם להשתמש בטרמינולוגיה הישנה ולהיחשב מיושן שאינו מבין את המצב הפוליטי החדש לאשורו.
לא מדובר היה בתקשורת שוליים, כמו העיתון העצמאי של ארגון הסוציאליסטי "מצפן" למשל, אלא בזרם המרכזי של התקשורת. אט אט, הפכו המונחים החדשים לגיטימיים ושולטים. עם הסכמי אוסלו קיבלה המילה "שלום" קיבלה משמעות חדשה ומשפט המפתח שנאמר על ידי ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין ז"ל "שלום עושים עם אויבים" ניצח כל ניסיון להשמעת דעות אחרות.
מלחמת חרבות ברזל, שאנו נמצאים בתוכה, הותקפה ישראל הישנה והממסדית. יהודים, ישראלים, חילוניים ודתיים נטבחו לצד צעירים מהקיבוץ ונשים חילוניות ממרכז הארץ. כיום מתנהל בה תהליך רב כיווני. מצד אחד פנייה למסורת, כדוגמת שיפוצו המהיר של בית הכנסת בבארי, מן הצד השני תהייה על המשך החתירה לשלום עם תושבי עזה מעבר לגדר כדוגמת הצלמת בתיה הולין מכפר עזה.
אילו לקחים ניתן לגזור עבור התקשורת הפוליטית בישראל בעקבות אירועי השבת השחורה? בשלב הראשון יש לחזור לערכי הציונות ותיקון השפה. "צה"ל" אינו סתם צבא, אלא צבא ההגנה לישראל. תושבי יהודה ושומרון הם "חלוצים" ולא מתנחלים. בשלב השני בתיקון השפה וערכיה, יש לחזור למונח רצועת עזה כפי שהיה בשנות ה-50, לא למונח בעשור הקודם "גוש קטיף", המשדר קונוטציה לגוש פולשני, ולא למושג "עוטף עזה", כאילו מדובר בשמיכה מלטפת חמימה. בשלב השלישי על התקשורת לטפל במושג השגוי שהמציאה והפוליטיקאים אימצו- פלסטינים, כשהמונח הנכון הוא ערבים פלשתינאים. כשערבי אומר באנגלית:PREE PALASTINE, הוא מתכוון לפלסטין במקום ישראל, אנחנו טרם הפנמנו זאת.
מצאתם טעות בכתבה?
כל הזכויות שמורות © אגודת העיתונאים בתל אביב – בית סוקולוב