אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש

התקשורת מאכילה את השנאה

מאורן חזן, דרך בן גביר וטלי גוטליב. פוליטיקאים זוטרים מבינים שקל יותר להתקדם באמצעות אמירות קיצוניות. זה מייצר כותרות, שמייצרות רייטינג לגופי החדשות השונים. כולם גוזרים את קופון הזהב, ומדינת ישראל בינתיים מתפרקת

את לימודי תואר הראשון שלי בתקשורת סיימתי השנה. כבר במהלך לימודיי, הבנתי שאני מעוניין להשתלב בתעשייה זו, מתוך ההבנה כי מדובר בכלי רב עוצמה עם פוטנציאל עצום להשפעה חברתית, לטובה ולרעה. בישראל במיוחד, כלי התקשורת הממסדיים הם מקצועיים וחריפים שהוכיחו לא אחת כי הם מצדיקים את הכינוי הידוע "כלבי השמירה של הדמוקרטיה". לאורך כל שנותיה של קיומה של המדינה, העיתונאים פעלו במרץ לסקר את המציאות המורכבת של החברה שלנו. לחשוף עוולות ושחיתויות, ולהביע ביקורת כשצריך.

כך למשל, התגאיתי כשקראתי את כתבת התחקיר של כתב ידיעות אחרונות, לירן לוי, שחשף פרשת "הסרסור בסוהרות". לוי חשף שיטה מכוערת של ניצול מיני של סוהרות בידי אסירים ביטחוניים "שזכו" לקשר שתיקה מהבכירים בשב"ס באמצעות תכתובות ועדויות שאסף באומץ במשך חודשים. על התחקיר המצוין קיבל לוי פרס מאגודת העיתונאים ת"א. חשוב מכך, כתבת התחקיר שמה סוף לתופעה המזעזעת הזאת והביאה את המעורבים בה לצדק.

בנוסף לשיקול הערכי, סדר היום התקשורתי מושפע גם משיקולים מסחריים. בעידן הדיגיטלי, שבו כמויות אדירות של תוכן זמינות לצרכנים בכל מקום ובכל זמן, נוצרת תחרות עזה על הזמן הפנוי שלהם. זמן הוא משאב מוגבל, ולכן התקשורת צריכה למצוא דרכים למשוך את תשומת הלב של הצופים כדי להישאר רלוונטית.

הכיסוי התקשורתי לו זוכה חברת הכנסת טלי גוטליב, שנראה כי לאחרונה היא איבדה כל רסן, מקומם עד מאוד. בשבוע החולף, היא תועדה משתלחת בשב"כ, צה"ל ואף בתקשורת הישראלית (לזה כבר התרגלנו). עשתה נכון לדעתי העיתונאית לוסי אהריש, שחברה להפסיק את הריאיון עם חברת הכנסת בשל התבטאויות קיצוניות כלפיה וכלפי ערוץ 13, בו גוטליב התראיינה.

אתמול (ד'), התראיינה גוטליב לתוכנית הצינור והטיחה בשב"כ  האשמות חריפות וחסרות כל שחר בהדלפות מידע אודות פוליטיקאים. היא העלתה הפעם המי יודע כמה את המונח "דיפ סטייט" ורמזה כי קיימים בתוכנו חבורה של נבלים סודיים שזוממים לעשות הפיכה בישראל.

בעוד היא מגבבת שטויות מפיה, הכותרות ממשיכות לזרום. הכיסוי התקשורתי שהיא זוכה לו עולה מדי שבוע, וכך גם הסיכוי לעלות בסולם הפריימריז הקרוב. נזכיר כי חברת הכנסת גוטליב היא בסך הכל במקום ה-25 ברשימת הליכוד. זה לא מונע ממנה לקבל כיסוי תקשורתי בהיקף לא פרופורציונלי. על פי נתוני "יפעת-מדיה", גוטליב הופיעה בחודש אוגוסט לא פחות מ-152 פעמים בערוצי התקשורת השונים. יותר מפי שניים מעמיחי שיקלי, שהוא השר לשוויון חברתי וממוקם במקום ה-14 בליכוד.

"נוצר מצב שעיתונאים ועיתונאיות, חלקם מוכשרים ומצטיינים בעבודתם, עשו מאמץ כביר לקדם את הערכים שנגדם הם יוצאים ערב ערב וחתרו הלכה למעשה תחת עבודתם העיתונאית, הנועדה לבקר את השלטון, ליידע את הציבור ובך לכרסם ביסודות הדמוקרטיה הישראלית"

עיתונאי טוב הוא עיתונאי המזהה סיפור ללא משוא פנים וללא קשר לדעותיו הפוליטיות. לצד זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאבל העובדה שגוטליב משרתת את האינטרסים הכלכליים של ערוצי התקשורת. היא מעוררת עניין בשל אמירותיה הקיצוניות החותרות תחת היסודות הדמוקרטיים והתנהלותה חסרת המעצורים. בשל כך היא מוזמנת שוב ושוב לראיונות בגופי החדשות השונים. וכך נוצרת עסקה בלתי כתובה בין פוליטיקאים זוטרים, שמבינים כי היכולת להתקדם בסולם הפריימריז טמונה באמירותיהם הקיצוניות, לערוצי החדשות, הנהנים מנתוני רייטינג גבוהים נוכח התבטאויותיהם.

שיקול עיתונאי ראוי ייקח בחשבון את האחריות הציבורית. גופי התקשורת היו צריכים ללמוד ממקרי העבר, בהם הרימו את הגזען בן גביר ואורן חזן הליצן מתחתית שרשרת המזון הפוליטי אל תפקיד "הרוקסטאר התורן". אולם נראה כי העולם כמנהגו נוהג והלקח לא נלמד. ); מהם האירועים החדשותיים שמצדיקים את הופעתה של גוטליב מלבד אמירותיה הקיצוניות והחסרות כל משמעות? איפה ההצדקה לעומת ההשפעה השלילית שיש לה על החברה הישראלית, שנמצאת על סף פירוק ממילא?

כדי לשמור על אמינותה, התקשורת חייבת לעשות חשבון נפש ולמצוא מחדש את האיזון בין שיקולי רייטינג והגנה על הדמוקרטיה שלנו. היא צריכה להשתמש בכוחה כדי לקדם שינוי חברתי משמעותי, אך חשוב לעשות זאת בצורה אחראית. אחרת, היא עלולה להפוך לכלי בידי פוליטיקאים ותאגידים, שינצלו אותה כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלהם, שלא לומר, "תועמלנים".

מצאתם טעות בכתבה?

דילוג לתוכן