- 04.04.24
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
הרוחות סביב פרשת ארי שמאי מסרבות להירגע. אחרי שהגישו תלונה לרשות התחרות בבקשה לפתוח על "תיאום חרם" בין החברות שהצהירו על הקפאת הפרסום בו, בערוץ 14 הגישו תביעת לשון הרע בסכום של 420 אלף שקל נגד העיתונאי בן כספית והיזמים אילן סמיש ורן הר-נבו בשל סרטון שעלה לאחרונה לרשת אותו יצר סמיש ושיתפו הר-נבו וכספית. בסרטון נכתב כי "ערוץ 14 תמך בצורה ברורה ברוצח ראש הממשלה יגאל עמיר". כל זאת תחת הקמפיין מתוזמר שפתחו לכאורה מגישי הערוץ נגד חברת שטראוס, בו דיווחו על חרם צרכני בשל החלטת החברה להפסיק את הפרסום בערוץ.
תקנון הרשות השנייה אוסר "לקדם, במישרין או בעקיפין, את עניינם האישי, הכלכלי או הציבורי, של הערוץ או של מנהל או בעל עניין בו, למעט אם קידום עניין כאמור הוא תוצאה נלווית הכרחית לשידור שלא מתוך מטרה לגרום לקידום". איסור זה, העלה תהיות בדבר התנהלות הרשות מצד גופי תקשורת שונים, שתהו מדוע לא מתבצעת אכיפה, או לפחות התייחסות רשמית לחרם שהערוץ מעודד לכאורה. משיחות עם גורמים ברשות עולה כי לא התבצעה כלל עבירה, שכן עידוד מפורש לחרם לא נעשה בערוץ, אולם כן נעשה דיווח על חרם צרכני שממילא קורה על ידי הצופים. נציין כי תקנות הרשות לא חלות על התבטאויות ברשתות החברתיות.
אלעד מן, יועמ"ש עמותת "הצלחה", העוסקת בין השאר ברגולציית תקשורת ודיני תחרות, מסביר כי המצב שנוצר, בו מושמעת קריאה מרומזת לחרם צרכני הוא קשה לאכיפה ולכן גם ככל הנראה מעולם לא נאכף. זאת אולי הסיבה שהרשות השנייה טרם התייחסה לתלונות שהוגשו עד כה. "קשה לדעת אם הקולות לחרם צרכני הושמעו על ידי העיתונאים באופן עצמאי או שהם קיבלו הנחייה מהנהלת הערוץ, ולכן יש פה שאלה של הוכחה", אומר מן. "אפשר לחשוב על מקרה הפוך, שבו שמשדרים אייטם חיובי על חברה שמחזיקה במניות של גוף השידור שבו היא משודרת, אבל יש לו הצדקה עיתונאית. האם זה אומר בהכרח שמגישי החדשות והעיתונאים עוברים על כללי הרשות השנייה והרישיונות? אם זה כך, יהיה קשה מאוד לשדר למשל תוכניות צרכנות חדשותיות כמו 'תכנית חיסכון'. זה תחום אפור שמעולם לא אכפו אותו באמת".
ד"ר יובל קרניאל, מומחה למשפט ותקשורת, לשעבר היועץ המשפטי של הרשות השנייה, מסביר כי גרירת הרגליים של הרשות נובע דווקא מנסיבות אחרות. הוא טוען כי תזכיר החוק שפורסם בחודש יולי על ידי שר התקשורת שלמה קרעי הוא גורם בעל השפעה ניכרת על אופן קבלת החלטות של הרשות השנייה. הוא טוען כי הצעת חוק השידורים החלישה בצורה משמעותית את מעמדה של הרשות. שמאז, נלחמת על חייה, כלשונו.
קרניאל עסק במקרה דומה בעבר כשהוזמן לתת את חוות דעתו בנושא תביעה נגד קבוצת "אי. די. בי.", שערכו חרם מודעות על עיתון הארץ. הארץ, שסיקר באותם ימים את התנהלותו של נוחי דנקנר ובנו ואף ביקר אותה בחריפות, "זכה" בתגובה לחרם מודעות מקבוצת "אי. די. בי." שבראשה עומד דנקנר. ההתכתשות בין הגוף המסחרי לזה העיתונאי, הגיע לבית המשפט בתביעה שהוגשה נגד דנקנר.
"ערוץ 14 הפך להיות במה להסתה ולתמיכה ברוצח המתועב ביותר שידעה ישראל. חברות כמו שטראוס לא רוצות להיות מזוהות עם אמירות מהסוג שיוצאות מהערוץ הזה ובצדק"
בחוות דעתו קבע קרניאל כי "חרם מודעות הוא פעולה פסולה ומזיקה הפוגעת פגיעה של ממש בעיתונות החופשית, עלולה לגרום להפרה של עקרונות וכללי האתיקה המקצועית של העיתונות ומהווה פגיעה של ממש בחופש הביטוי ובשוק התקשורת הישראלית". לבסוף, בית המשפט פסק בניגוד לדעתו וקבע כי שיקול הדעת המסחרי הוא לגיטימי, גם כשהוא מוביל למעשה לפרקטיקה המונעת משיקולי רווח והשפעה כלכלית, ויש בו כדי לפגוע בחופש ביטוי או ביכולתו של הציבור לקבל מידע שיש בו חשיבות ציבורית.
האם אתה מוצא נקודות דמיון בין שני המקרים?
"שני המקרים מנוגדים לחלוטין זה מזה. קבוצת "אי. די. בי." עשתה שימוש פסול בכוחה כדי להשתיק את הביקורת שהופנתה כפליהם מעיתון הארץ. זה מעשה פסול גם מבחינה דמוקרטית וגם מבחינה אתית. ערוץ 14 לא פגע בחברת שטראוס ואף אחד מהמפרסמים שלה. החברות הללו לא מנסות להשתיק ביקורת כלפיהן. להיפך, הן עושות "קניבליזציה" כלכלית לעצמן מתוך התגייסות לטובת הערכים שלהן, של בעלי המניות ושל הלקוחות שלהן. על כולנו למחוא להן כפיים".
אבל במקום שאתה רואה אחריות חברתית, ערוץ 14 יכול לטעון שמדובר בצעד פוליטי הנועד להשתיק אותם ובכך לפגוע בחופש הביטוי.
"הניסיון לייחס לזה הבעת עמדה פוליטית הוא לא יותר מספין. מדובר בהגנה על הערכים המשותפים לכולנו. ערוץ 14 הפך להיות במה להסתה ולתמיכה ברוצח המתועב ביותר שידעה ישראל. חברות כמו שטראוס לא רוצות להיות מזוהות עם אמירות מהסוג שיוצאות מהערוץ הזה ובצדק".
כשהוזמנת לתת את דעתך במקרה של קבוצת אי. די. בי., בית המשפט פסק בניגוד להמלצתך וטען שחופש העיסוק נמצא לפני חופש הביטוי, גם במצב של פגיעה בו.
"אני חשבתי שכשמדובר בניסיונות להשתיק את העיתונות, המפרסם לא יכול לעשות חרם. בית המשפט בזמנו דחה את העמדה הזאת וחשב שזכותו של המפרסם לבחור היכן לפרסם את מודעותיו. מבחינת המשפט הקיים, ברור שמותר לפרסם איפה שתבחר. מבחינת המשפט הראוי ומבחינת האתיקה העיתונאית, לא ראוי לעשות שימוש בזכות הזאת כדי לנסות להשתיק ביקורת על עצמך, על פי הערך הזה אני נתתי את דעתי, שכאמור לא התקבלה בבית המשפט".
אתה חושב שבית המשפט היה פוסק במקרה של שטראוס באותו האופן?
"בוודאי, בלי שום ספק. שטראוס נקטה מהלך אמיץ, וכמובן לגיטימי מבחינה משפטית ובעיקר ראוי מבחינה אתית".
לא ברור כיצד ואם בכלל תבחר הרשות להתייחס לאירוע המתגלגל שפקד את ערוץ 14. אולם נראה כי מקרה זה מעלה תהיות בדבר הקורלציה, או העדר הקורלציה בין אתיקה מקצועית לתקנון רגולטורי. נשאלת השאלה, האם הביקורת שהופנתה כלפי הרשות הייתה במקומה? שכן הרשות היא הרגולטור שאותו יצר המחוקק. אך בהתאם לרפורמה לשינוי מבנה התקשורת בישראל אותה מקדם שר התקשורת, נראה כי הפער בין אתיקה לתקנות מחייבות ילך ויחריף ובכך יעניק רוח גבית לעיתונות משולחת רסן מכל קצוות הקשת הפוליטית.
מצאתם טעות בכתבה?
כל הזכויות שמורות © אגודת העיתונאים בתל אביב – בית סוקולוב