- 04.04.24
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
ביום שישי בשבוע שעבר פלשו כמה אלפים מאנשיו של "כוח וגנר" בראשות יבגני פריגוז'ין ממחנותיהם במזרח אוקראינה לתוך רוסיה. תחילה הם השתלטו על מרכז פיקוד צבאי בעיר רוסטוב שעל הדון ואז התקדמו לכיוון מוסקבה.
אולם התקדמות הכוח נעצרה למחרת (שבת), אף כי המשטר במוסקבה נקט אמצעים מינוריים כדי לבלום את "כוח וגנר". פריגוז'ין הודיע כי אנשיו, שהגיעו למרחק של 200 ק"מ מהבירה הרוסית, ישובו לאוקראינה, בעוד שהוא עצמו יעבור לבלרוס השכנה.
על אף שמרד כוח וגנר כוון כנגד שר ההגנה הרוסי סרגי שויגו והרמטכ"ל ולרי גרסימוב , ולא כנגד פוטין, נשיא רוסיה האשים בנאום טלוויזיוני את פריגוז'ין ב"תקיעת סכין בגב האומה" ואמר כי "אינטרסים אישיים ושאיפותיו הובילו לבגידה". עם זאת, פריגוז'ין לא יועמד לדין ואף הודיע כי "כוח וגנר" המונה כ-25 אלף לוחמים, יפורק בשבת, 1 ביולי. רוב חייליו ישולבו במסגרת הצבא הרוסי. "התחלנו בצעדה שלנו בגלל אי צדק", טען פריגוז'ין. "לא נקטנו שום תוקפנות, למרות שהותקפנו בטילים ומסוקים".
מאז, מנהיג כוח וגנר לא נשמע ולא נראה בציבור. ברוסיה הבטיחו לבדוק את מעורבותן של מדינות המערב במרד. פוטין מצידו, חרף הפגיעה במעמדו ואולי דווקא בגללה, משדר עסקים כרגיל.
במהלך 20 השנים שחלפו, נגס פוטין בחופש העיתונות. תחת שלטונו נסגרו מעל 20 עיתונים ואתרים בשל השמעת ביקורת, חלקם בשנה וחצי האחרונה מאז פרצה מלחמת רוסיה ואוקראינה. בין היתר נסגרו כשבועיים לאחר הפלישה תחנת הטלוויזיה הפופולרית "דוז'ד" ("גשם") ותחנת הרדיו "אקו מוסקבה" שמספר המאזינים לה היה כמיליון איש. עם זאת, חלק מהאתרים שנסגרו חידשו את פעילותם במדינות אחרות, בעיקר שלושת הבלטיות, ואילו עיתונים שהופעתם נפסקה הפכו לאתרי אינטרנט הפועלים אף הם מחוץ לגבולות המדינה.
האם ה"מרד" הקצר של "כוח וגנר" השפיע על הצנזורה הכבדה המוטלת על התקשורת ברוסיה? האם יש סימנים לשבירת מדיניות ההשתקה המוטלת על עיתונים ואתרים ברוסיה, שאינם מורשים להשמיע ולו ביקורת מרומזת על המלחמה בת השנה וחצי בה פתח פוטין באוקראינה?
שמואל בן צבי, בעבר מנהל תוכניות לחו"ל ברשות השידור וכיום ראש ועדת הביקורת באגודת העיתונאים בתל אביב, טוען כי מאז פרשת "כוח וגנר" ניכרים סדקים במעטה הצנזורה וההפחדה המוטלים על התקשורת ברוסיה, המתבטאים בין השאר באיסור על השימוש במילה "מלחמה" בהקשר לפלישה לאוקראינה.
"עד לכניסה של אנשי פריגוז'ין לרוסיה, כל כלי התקשורת במדינה הקפידו לכנות את הפלישה הרוסית לאוקראינה כפי שפוטין הכתיב: מבצע צבאי מיוחד". הוא אומר. "איש לא העז לכנות את הילד בשמו, בשל העונשים הכבדים שנקבעו בחוק כלפי כל מי שהשתמש במילה זו בהקשר לפלישה. עכשיו יש שינוי, אם כי זהיר. אני מבחין פה ושם שאתרי חדשות מסוימים ברוסיה משתמשים במילה 'מלחמה'. זאת ועוד: אנשי תקשורת ברוסיה מרשים לעצמם להתבטא בביקורתיות ולהעלות תהיות האם הפעילות הצבאית של רוסיה באוקראינה מוצדקת, האם היא חפה מטעויות".
"כל כלי התקשורת האופוזיציוניים לפוטין נסגרו. מדי יום שישי אפשר לשמוע את הרגולטור הרוסי האחראי על התקשורת מכריז על עוד עיתונאים, כעל סוכנים בשירותה של מדינה זרה"
"השבוע צפיתי בתוכנית באחד מערוצי הטלוויזיה המרכזיים של רוסיה", אומר בן צבי. "סולוביוב, פרשן מדיני וצבאי ותיק ובעל שם, שהתראיין לתוכנית, גילה אומץ וסטה מעט מהקו הרשמי. הוא רמז שהמבצע הצבאי באוקראינה מיותר. המנחה לא קטע את דבריו. אני מבחין במגמה מעניינת בכיוון של הכרה בכך שזו מלחמה, ולא 'מבצע מיוחד' וכן שהפלישה לאוקראינה לא הייתה מחויבת המציאות".
לדברי בן צבי, באתרים ובערוצים מחתרתיים ברוסיה ניתנת מזה זמן רב במה לביקורת על מהלכיו של פוטין בחזית האוקראינית וגם בתחומים אחרים. אולם אלה פלטפורמות שמספר הקוראים או הצופים בהן הוא דל. לגבי השידורים ברוסית שמקורם במדינות המערב, המשטר במוסקבה מפעיל מערכת שיבושים המקשה על קליטת השידורים הללו, כפי שהיה בימיה של ברית המועצות. "ואולם כעת, אני מבחין בניצני ביקורת גם בערוצים הגדולים, הרשמיים ולפי הערכתי, הסדק הזה יתרחב וילך, משום שמעמדו של פוטין נחלש באופן בלתי הפיך. יכולת השליטה של פוטין על הנעשה בארצו תלך ותפחת וזה יתבטא בפתיחות רבה יותר של התקשורת במדינה".
באוקראינה, לעומת זאת, העיתונות חופשית. המלחמה לא גרמה לשלטונות
להדק את הפיקוח על הדיווחים העיתונאיים. זה מצב שעלול להשתנות?
"באוקראינה המצב הפוך מאשר ברוסיה. האוכלוסייה שם נלהבת לסייע למאמץ המלחמתי ולבלום את הפלישה הרוסית. כלי התקשורת שם מתכנסים מרצונם סביב הנשיא זלנסקי. איש במדינה לא כופה זאת עליהם. קיימת גם ביקורת על מהלכיו של זלנסקי, וזו אינה נתקלת בשום מעטה השתקה. יש גם עיתונים אנטישמיים המצביעים מדי פעם על ה"בעייתיות" שביהדותו של זלנסקי. אך המאסה של
העיתונאים באוקראינה תומכים בנשיא והם עושים זאת מתוך רגש פטריוטי, ולא משום שמישהו אילץ אותם לעשות כן".
פבל מורגוליאן, שדרן עורך תוכניות ברוסית ב"רדיו ראשון", חושב אחרת. לדבריו, עד 24 בפברואר 2022, המועד בו פלש הצבא הרוסי למזרח אוקראינה, נשמר עדיין מעט חופש ביטוי בכלי התקשורת ברוסיה, כאשר בחלק מהאתרים ותחנות הרדיו במדינה נשמעה ביקורת בתחומי המדיניות והכלכלה ואפילו הדמות
האופוזיציונית הבולטת, אלכסיי נבלני (שבינתיים נכלא בידי השלטונות), התראיין בחלק מהם מעת לעת.
"מאז הפלישה, המצב השתנה", טוען מורגוליאן. "החופש המועט שניתן לכלי התקשורת, נלקח מהם לחלוטין. כל כלי התקשורת האופוזיציוניים לפוטין נסגרו. מדי יום שישי אפשר לשמוע את הרגולטור הרוסי האחראי על התקשורת מכריז על עוד עיתונאים, סופרים, משוררים ושחקני תיאטרון כעל "סוכנים בשירותה של מדינה זרה". המלחמה מכונה בפי השלטונות 'מבצע צבאי מיוחד'. מי שטוען שזו מלחמה, מקבל בפעם הראשונה קנס כספי משמעותי ואם ייתפס בשנית, הוא יישלח לכלא לחמש עד 10 שנים באשמת דיסקרדיטציה של המדינה. אפילו על פוסט ביקורתי בפייסבוק אפשר להסתבך עם המשטרה. התקשורת האלטרנטיבית נסגרה כמעט כולה. אנשי רוח רבים, ביקורתיים כלפי מהלכי המשטר, נמלטו מהמדינה, בעיקר למדינות הבלטיות, וגם לקזחסטאן, גיאורגיה ולישראל, והם משדרים מהמדינות שאליהן הגיעו".
לדבריו, הכניסה של "כוח וגנר" לשטח רוסיה, לא שינתה את יחסו הנוקשה של פוטין לכלי התקשורת. "פוטין נשאר האדם היחיד במדינה שרשאי להשתמש במונח 'מלחמה' ביחס לפלישה לאוקראינה. האזרחים – לא. אני לא רואה שינוי לטובה בפיקוח ההדוק על התקשורת. אולי באזורים מרוחקים כמו סרטוב או סמרה השמיכה שהוא פרס על התקשורת אינה כה מחניקה, אבל באופן כללי – ההערכות שלי הן שהמצב רק ילך ויחריף מאחר שפוטין לא מראה סימני עצירה למלחמה באוקראינה.
מורגוליאן משווה את הצעידה של חיילי "כוח וגנר" לעבר מוסקבה לניסיון הפוטש שהיה נגד נשיא טורקיה ארדואן ביולי 2016. "שני המקרים הם בגדר תיאורית קשר אחת גדולה", הוא אומר. "לא מן הנמנע שהמרד נגד ארדואן היה פעולה יזומה על ידו, כדי שתהיה בידו עילה לרדוף עד חורמה את מתנגדיו ולפטר מאות אלפי עובדי מדינה ואנשי ביטחון שלא היו לרוחו. באותה מידה יש יסוד סביר שפוטין 'הזמין' את החדירה של אנשי פריגוז'ין לרוסיה, כדי שתהי לו עילה לטפל ביד קשה עוד יותר במתנגדיו או במבקריו, לרבות כלי התקשורת. ב-2024 צפויות בחירות ברוסיה ופוטין מבקש להראות לעם הרוסי מי מתאים יותר להנהיג אותו: 'העבריין הזה, או אני'".
מצאתם טעות בכתבה?
כל הזכויות שמורות © אגודת העיתונאים בתל אביב – בית סוקולוב