- 04.04.24
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
בצהרי יום ראשון (25.6) נורו למוות לוטפי סרחאן (71) וטארק יעקוב (61) סמוך לביתם שבגליל. סרחאן נפצע קשה ופונה לבית החולים, אך מצבו הידרדר בדרך והפרמדיקים נאלצו לקבוע את מותו. יעקוב נפצע אנושות ונפח את נשמתו בבית החולים. שלושה חשודים נעצרו. עוד באותו יום, גבר בשנות ה-30 לחייו נפצע קשה מירי לעבר מסעדה בנחף שבגליל. ביום בהיר, אדם מתחיל את שגרת יומו, מבלי שידע שזה יומו האחרון.
אירועי הרצח בחברה הערבית בשנת 2023 מרקיעים שחקים. מניין הקורבנות מטפס מדי שבוע וכיום עומד על מספר חסר תקדים של 106 איש, פי 2.5 לעומת התקופה המקבילה ב- 2022. מספר הפצועים באירועי הירי, עניין שממעטים משום מה לדבר אודותיו, מגיע למאות. אירועי האלימות מקבלים הצפה תקשורתית אך בהתחשב במצב הנתון, נראה שלשיח הציבורי שנוצר אין השפעה ממשית על מדיניות הממשלה. הסערות הפוליטיות שחווה ישראל בימים אלה השאירו את האלימות בחברה הערבית הרחק מכותרות המהדורות ודחקו את הנושא לתחתית סדר היום התקשורתי.
"העלייה התלולה בעקומת הפשיעה בחברה הערבית היא איום ממשי על הביטחון הלאומי", מזהיר פרופ' מוחמד ותד, דיקן בית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת, חבר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וחבר נשיאות מועצת העיתונות. לדבריו, לא ניתן להתייחס לקורבנות הרצח והתקיפה בחברה הערבית כאל "אירוע נוסף" המצריך תוספת משאבים, אלא כאל מצב חירום המשפיע על כל מרקם החיים בחברה הערבית והמסכן את ביטחון המדינה וכלל אזרחיה. "אמרתי את הדברים לנשיא הרצוג לפני חודשים אחדים והתרשמתי שהוא מודאג", מספר ותד. "האזרחים הערבים הם כ-20% מאוכלוסיית המדינה בסך הכל, אבל אם בוקר אחד קמת מהמיטה בלי ששמעת על רצח ביישוב ערבי, סימן שלא ממש התעוררת משנתך".
איך זה מתבטא?
"אזרחים ערבים המעוניינים להתרחק מהפשיעה, מעדיפים לעזוב את הכפרים הערבים. הם יבחרו לגור בערים מעורבות או יהודיות. מי שאין לו את היכולת הכלכלית, מעדיף להישאר בביתו רוב שעות היום, כדי לא להיקלע לקטטה אלימה, או כדי לא לחטוף כדור בראש".
האלימות ומעשי הרצח פוקדים גם את נציגי הציבור בחברה הערבית. באיזו מידה המצב משפיע על רצונם להתמודד על תפקידים פוליטיים?
"כל אדם בחברה הערבית המבקש להיבחר לתפקיד ציבורי, לוקח בחשבון שיקבל איומים ברצח, עד לכדי מעשה של ממש. משפחות הפשע מעוניינות לשמור את ההשפעה והשליטה על אנשי ציבור המזוהים עימן. הן פועלות באלימות כדי למנוע ממתמודדים אחרים לנצח בבחירות".
ותד מספר בכאב על התופעה המדאיגה ומסביר שהסיבות לאלימות המשתוללת קשורות זו בזו, אך העיקריות מביניהן היא העוני הרווח בחלק נרחב מהחברה הערבית. "במקום שבו קיים עוני, חממת הפשע פורחת". הוא מתאר כיצד המחסור במשאבים ומצוקת התעסוקה, מקשים על יצירת אופק לצעירים ובכך סוללים את המסלול המהיר לפשע.
סיבה נוספת לאלימות הגואה היא מצוקת הדיור. צעירי החברה הערבית מתבוננים במחירי הנדל"ן המטפסים ומעלים שאלות באשר לעתידם. לדבריו, הם מעדיפים ברוב המקרים לוותר על לימודים הדורשים זמן ומשאבים, ובוחרים לעבוד בעבודות כפיים בהן מרוויחים 300 ₪ ליום בלבד, תמורת עבודה קשה במיוחד. החלופה הזמינה יותר, הוא אומר, היא להצטרף למשפחת פשע. "בחורים מעדיפים עבודות מיידיות המספקות להם כסף גדול ומהיר. עולם הפשע נותן מענה לצרכים הללו".
אירועי אוקטובר 2000 פערו, לטענתו, תהום עמוקה בין ערביי ישראל לכלל האוכלוסייה במדינה, אך הובילו להקמתן של עשרות תחנות משטרה בישובים ערביים. למרבה הפלא, דווקא ערים כמו אום אל פאחם וטייבה בהן הוקמו תחנות משטרה, הן הסובלות העיקריות מאלימות בלתי פוסקת ביחס לממוצע הארצי.
בשיחה סגורה שהודלפה לתקשורת, נשמע מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי מסווג את החברה הערבית כאלימה מיסודה, "עניין של מנטליות, המכתיבה פתרון סכסוכים באמצעות אלימות וחיסולים הדדיים", קבע. ותד שולל את אמירתו של המפכ"ל בכעס. "שבתאי מחפש לעצמו הנחות בכך שהוא מכפיש חמישית מהאוכלוסייה בישראל. בתקופת כהונתו של עומר בר לב כשר לביטחון פנים, מיפלס האלימות בחברה הערבית ירד. אבל מאז כניסתו של איתמר בן גביר לתפקיד, אין מי שינהל את המערכה נגד הפשיעה בחברה הערבית".
ג'יהאד עקל, בעבר בכיר בהסתדרות וכיום בעל טור קבוע ב"אל איתיחאד" ובמקומונים ערביים, טוען כי הנשירה ממערכת החינוך, שהיא גבוהה יותר בחברה הערבית ביחס לממוצע הכללי, היא מהגורמים העיקריים להשתוללות האלימות. "קציני ביקור סדיר לא משתלטים על המצב. הם לא מצליחים למנוע את הנשירה מהלימודים או להכניס את הנערים למסגרות חינוכיות מיוחדות. כך הם נושרים מהמסגרות לרחוב וארגוני הפשע קולטים אותם בקלילות".
לפי עקל, משפחות הפשע יודעות לצוד נערים חסרי מקצוע ונעדרי טיפול מוסדי – ולהפוך אותם לחיילים בשירותן. משפחות הפשע משלמות לנערים הללו "כסף קל", כשהן מורות להם לשרוף רכב או להשליך רימון לעסק שבעליו חב להן כספים. "מכאן קצרה הדרך לפעולות אלימות יותר ועד לרצח".
עקל מאזכר ישיבה שנכח בה לצד סגן שר הפנים דאז, יובל סגלוביץ', שהיה ממונה על נושא האלימות בחברה הערבית. "העברתי לסגלוביץ רשימה של 52 שמות של צעירים ערבים המועסקים בידי משפחות פשע. חיכיתי כמה שבועות ואפילו כמה חודשים. האם מישהו מאותם בחורים נעצר? הצחקת אותי". עקל מספר כי הוא חושש לנוע בסביבת ביתו. הוא מפנה את האשמה במצב זה למשטרה. לטענתו, אילו היה רצון אמיתי מצידה לפעול, היא יכלה לנקות את החברה הערבית מנשק בלתי חוקי בתוך שבועיים בלבד.
"יש לי חלקה חקלאית קטנה במרחק 400 מטר מהבית. האמת? אני משתדל להימנע מללכת לשם. אני פוחד שמא איזה כדור תועה יפגוש אותי בדרך. גם ברחובות הכפר שלי אני לא הולך ברגל, כי בהחלט אני יכול למצוא את עצמי פתאום במצב שבו אקלע לסכסוך אלים בצהרי היום. אדם שמבקש אש לסיגריה בקלאנסווה עשוי למצוא את עצמו בסכנת חיים ממשית, זה מצב בלתי נסבל".
פרופ' ותד מצביע על תפקידה של התקשורת במאבק בתופעת הרציחות בחברה הערבית. כלי התקשורת עושים נכון בכך שהם לא חוסכים מאמץ בדיווח על האלימות בחברה הערבית".
"ואולם לא די בכך", הוא טוען. "כל עוד העיתונאים מסתפקים בשאלות כלליות ולא מתעקשים להוביל שיח ציבורי נוקב, מבחינתי הם לא יותר מכלי שרת בידי השר לביטחון לאומי מפכ"ל והמשטרה".
"זו חוכמה קטנה מאוד לקיים ראיון סתמי בנושא האלימות בחברה הערבית. כעיתונאי הייתי מעלה את השאלה הבאה בפני קובעי המדיניות: מדוע חוק המאבק בארגוני פשע לא מיושם בחברה הערבית? על התקשורת להוביל שיח ציבורי נוקב בנושא ולדרוש מהנבחרים דין וחשבון לציבור. נכון לעכשיו, אני לא מרגיש שהיא ממלאת את תפקידה כראוי".
מצאתם טעות בכתבה?
כל הזכויות שמורות © אגודת העיתונאים בתל אביב – בית סוקולוב