מנשה, נמרצת יותר מתמיד עלתה החודש עם תוכנית רדיו חדשה, וכבר הספיקה לחשוף עוולות חדשות בצבא העם. היא פעלה לאורך השנים למען החיילים שנתקלו באטימות מערכתית ונפלו בין הכיסאות ובתוכניתה החדשה יוצאת במסר ברור: "את הבעיות בצה"ל אסור לטאטא מתחת לשטיח"
תוכנית רדיו חדשה ב"כאן"- חדשות רשת ב' יוצאת לדרך. בכל יום חמישי משעה 7 בערב במשך שעה מתחילה תוכנית "המסייעת", עם כרמלה מנשה ולירן כוג'הינוף. השם לתוכנית הוא כשם מסייעת גדוד 50 בפלוגת הצנחנים שכרמלה שרתה שם כפקידה. "כשאופיר ברק, מנהל מחלקת החדשות ברשת ב' הציע לי לשדר את התוכנית תחת השם שהוא בחר נדלקתי מיד על השם המיתולוגי והמשמעות שהוא מוסר. התוכנית הזאת נותנת במה לחיילים ומשפחותיהם, שנתקלו בבעיות אישיות בצבא ובמעשי עוולה שאין להם יכולת או אפשרות להתמודד לבד מולן. אנחנו פה לפתור ולעזור".
כרמלה מנשה (צילום עצמי)
התוכנית התחילה החודש, באילו בעיות נתקלתם, מה חשפה התוכנית?
"בתוכנית האחרונה חשפנו סיפור מקומם של חיילת שנאנסה. למרבה הצער, לאחר שסיימה לעבור בדיקות של טראומה למה שנחשפה, היא הועמדה לדין על הפרת פקודה האוסרת כניסת חיילות למגורי גברים. היא נכנסה לשם וחייל מילואים הציע לה לשתות אתו כוס קפה היא האמינה לו בתום לב והוא אנס אותה. הצבא אמר שזה היה מיותר להיכנס למתחם החיילים והסיפור נבדק. בינתיים התיק מונח בפרקליטות הצבאית לקראת קבלת החלטה. בעיני זו דוגמא לאטימות הלב של המפקדים ואנחנו דורשים תשובה למעשה האונס ולא לעובדה שהיא הפרה פקודה האוסרת כניסה למתחם הגברים".
מנשה היא כתבת עתירת פרסים. היא תפקדה לאורך השנים באדיקות על מנת לחשוף עוולות בצה"ל, הנוטות לעיתים להישאר חבויות מעיני הציבור. שנה בלבד לאחר שזכתה באות אבירות מפעל חיים לנשים פורצות דרך – נשיא המדינה יצחק הרצוג החליט להעניק לה את "עיטור הנשיא". בנימוק החלטתו כתב הרצוג כי מנשה "סיקרה את התחום הצבאי והביטחוני במשך שנים אשר במהלכן חשפה אירועים הקשורים בתחום הפרט והצבא ונושאים נורמטיביים ובטחונים רחבים, לצד הביקורת וחשיפת התקלות בצה"ל פעלה בהגינות ואחריות ומתוך כבוד ודאגה לחיילי צה"ל וקציניו".
בין היתר, פעלה לאורך השנים לטפל במקרים של נכי צה"ל עם בעיות תפקודיות מול ממסד צבאי קשוח ומתנכר, שאינו מעניק פתרונות. היא יוצאת נגד תופעת האטימות המערכתית האופיינית לצה"ל ופעלה לא אחת על מנת להצר את היקף התופעה באמצעות כוח ההשפעה שלה ככתבת נמרצת.
"טיפלנו במקרה של נכה צה"ל שאיבד 3 מילדיו במחלות ותאונות והוא עצמו חולה כליות הנאלץ לקבל טיפול דיאליזה במשך מספר שנים. הוא התחנן לעזרת מלווה צמוד שיעזור לו בסבך הטיפוליים הפיזיים והבירוקרטיים. אלא שהוא מצא עצמו חסר אונים מול המערכות. משרד הביטחון שלח אותו למשרד לביטוח לאומי ואלה בחזרה למשרד הביטחון. המשרדים האלה מציידים אותו בטפסים שהוא לא מסוגל למלא ועורכי דין שלא כל כך מתייחסים אליו ולבעייתו".
"צריך הרבה ניסיון כדי לא ליפול בפח. יש מתחזים אבל יש שלא. אני הולכת על דברים מערכתיים שאינם מייצגים רק חייל אחד אלא תופעות שכיחות הקורות בצבא, כמו תופעות של אטימות שחוזרת על עצמה, בסוף זו הצלת חיי אדם. התוכנית חשובה, גם הצבא מתייחס אליה ברצינות. זו תוכנית שמדליקה זרקור על תופעות לא פשוטות. בהתחלה התסכול גדול אבל בסוף אם אתה מתעקש אתה מצליח, לצערי לא תמיד. זה מזכיר לי את סיפור נתן זאדה שטען 'יהודים לא מגרשים יהודים' ועשה מה שעשה בשל מצבו הנפשי".
כיצד מקרה כמו של נתן זאדה מתפספס במערכת הצבאית?
"אמו פנתה לצבא והתחננה שייקחו ממנו את הנשק בגלל מצבו הנפשי הרעוע. בצבא אמרו לה שהוא מטופל. היא פנתה אלי לבקשת עזרה פניתי לצבא וביקשתי שייקחו ממנו את הנשק מיד עד שיתברר מה קורה. התכוונתי לטפל בזה למחרת בבוקר. באותו הערב הייתי בלשכת הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, ללשכה נכנסה מירי רגב, שהייתה אז דוברת צה"ל. לפי הבעת פניה הבנתי שקרה משהו רע. חלוץ אמר שהוא חייב לסיים את השיחה, כי יש אירוע טרור, חייל ירה בערבים והרג 4 מהם ולאחר מכן סיכלו אותו הערבים למוות באבנים. לצערי ניסו להשוות בין אמו של זאדה לאמו של יגאל עמיר. זה לא היה נכון כי היא התחננה למפקדיו שייקחו ממנו את הנשק ולא הקשיבו לה והסוף היה ידוע מראש".
"לתוכנית הזאת יש מסר ברור. היא מתייחסת לתופעות שמתרחשות בצבא ויש לתת להן פתרון ולא לטאטא מתחת לשטיח. והיא גם מציבה תמרור לנו העיתונאים, בסוף אנחנו העיתונאים מדווחים על אירועים, תופעות ועוולות ואסור לנו לפחוד מלהצביע ולטפל בהן עד תום, לחתור לאמת ובעיקר לא לפחד משום צד, לא מימין ולא משמאל".
