"לומר שיש עיתונאים אובייקטיבים זו תמימות או היתממות"

"מאחר והמוטיבציה המרכזית לקיומם של כל כלי התקשורת היא כלכלית אנו חוזים בתופעה חדשה בזירה התקשורתית כלכלית. קיומם של כלי תקשורת שמעדיפים להפסיד מאשר לשנות את הקו הפוליטי שלהם"

אחד מהשיעורים הראשונים הנלמדים בחוגים לתקשורת בישראל הם ההבדלים בין העיתונאי המדווח לתופעת ה"ניו ג'ורנליזם" המתארת זניחת האובייקטיביות לטובת הסובייקטיביות והבעת דעה אישית על פני ניתוח מורכב ומקצועי.

"יש הבדל בין הבעת דעה לבין פרשנות. הבעת דעה הכוונה לדעה אישית של המדבר. פרשנות הינה דעה מקצועית הנובעת ממידע וידע. ההבדל בין השניים הוא בעיקר בהתמקצעות". מגדיר ד"ר ברוך לשם, מרצה לתקשורת במכללת הדסה-ירושלים, בעל טור ב-Ynet, מחבר הספר: "נתניהו, בית ספר לשיווק פוליטי"

"למשל גיא פלג, כתב המשפטי של ערוץ 12. כשהוא מתייחס לנושא מסוים, אז הוא מביא פרשנות מקצועית", מוסיף לשם. "ניכר בעיני שהוא שוחח עם משפטנים, בדק סקרים, התייחס לתקדימים בנושא, ראי נושא החוקה ובית המשפט העליון. אם הוא סבור שביבי מציע הצעת חוק שהיא בעצם ניסיון להשתלט על המדינה, הוא יאמר זאת עם נימוקים מקצועיים וידע אישי. אני לא רואה אצלו ידע או עיסוק מבוססים על נטיות פוליטיות והשתייכות למגזר דתי או לאומי. לעומת זאת עמית סגל, הכתב הפוליטי של ערוץ 12, לא מגלה עמדה מתוך ידע והתמקצעות פרשנית. אני רואה אצלו היבטים המבוססים על נטיות פוליטיות והשתייכות למגזר הדתי לאומי. לא רואה אותו סוקר את עמדות הצדדים או לוקח נושא על פי ניתוח היסטורי או לאור פרסומים של אנשי מקצוע, מומחים אקדמיים והוגי דעות מרכזיים שחקרו את הנושא אלא פרשנות מתוך עמדה פוליטית שלו".

העיסוק בין העיתונאי כאיש מקצוע לבין צייצן ברשת הטוויטר מהווה שאלה מרכזית בדבר "התקשורת לאן". בניגוד לדעה הרווחת כי אמון הציבור בתקשורת הולך ויורד, על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה, אמון הציבור בתקשורת דווקא נשמר ואף התחזק בשנים האחרונות. אך אולי השאלה הנוספת שצריכה להישאל בזהירות יתרה היא האם הטשטוש בין הבעת פרשנות מקצועית לבין הבעת דעה כאחרוני הצייצנים מחזקת את הדמוקרטיה, או תורמת לכיתוב העצום בחברה הישראלית, שכבר כידוע, קיים ממילא.