מנכ"ל כאן: "יש מי שמנסה לפגוע בעשייה שלנו – לחבל בחופש העיתונות ולהשתיק את האמת"

סוגיית התבטאויות של עיתונאים בחשבון הטוויטר הפרטי שלהם היא תופעה מדוברת בתעשיית התקשורת העולמית נוכח השאלה, שלה טרם נקבע תשובה: האם התבטאות של עיתונאי העובד בערוץ תקשורת מסוים, היא מייצגת את גוף התקשורת בו הוא עובד או שמע היא על דעתו בלבד. מחד, חשבון הטוויטר של עיתונאי אינו שונה מחשבון טוויטר של כל צייצן אחר. מאידך, העיתונאי מקבל יכולת השפעה בחסות גוף התקשורת בו הוא עובד. בנוסף, בין העיתונאי וגוף התקשורת מתקיימים יחסי גומלין, ככול שהעיתונאי מצליח לשלהב את קהל עוקביו, כך יכולת ההשפעה של העיתונאי וגוף התקשורת שבו הוא עובד גדלה.

איזון בלתי אכיף

הטענה העיקרית של השר לכאן 11 היא הפרה של סעיף מספר 7 לחוק השידורים, המחייב את תאגיד השידור לייצר תוכן  מגוון הנותן "ביטוי הוגן, שוויוני ומאוזן למגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור בישראל".

אולם נשאלת השאלה, מה תפקידו של סעיף זה מלבד הצהרת כוונות פורמאליות והאם סעיף שכזה ניתן לאכיפה? משפטנים העוסקים בדיני תקשורת מסבירים כי סעיף שכזה, המופיע גם בסעיף 64 בחוק הרשות השנייה, נתון לפרשנות כה רחבה, עד שכמעט בלתי ניתן לאכוף אותו. תחת זאת, בהתאם לטיעוני השר, הביקורת שהטיח בתוכנית בואו לאכול איתי תמוהה. שכן, הופעתה של המחאה בתוכנית הייתה בסבב תל אביב, הנחשבת לבירת הציבור הליבראלי, בה כ-70% מתושבי העיר הצביעו למפלגות האופוזיציה. בהתאם לסעיף 7, נדמה כי במקרה הנ"ל תוכנית המציאות ביטאה את הלך הרוח של צופיה.

חוק תאגיד השידור הציבורי הוא אוסף של סעיפים מיושנים שאינם תואמים למציאות התקשורתית לשנת 2023, מה שמעלה תמיהה בדבר טיעוניו של השר קרעי. מאחר ו"ביטוי מאוזן" פנים רבות לו, כל עוד לא הוגדר בחוק באופן שלא ניתן לפרשו למגוון כיוונים, המציאות תישאר בעינה: דעות הן דבר סובייקטיבי, ויכולות להשתנות בהתאם לזמן, למקום, ולקבוצה החברתית. תמיד יהיו דעות שיהיו פופולריות יותר מאחרות. בנוסף, השר מודע לעובדה  כי כל פעולה שיעשה עשויה ליפול בבית המשפט, שקבע לא אחת כי חופש הביטוי הוא "זכות על". כך למשל בבג"צ "לך תצטיין" קבע בית המשפט כי הביטוי המסחרי נכלל בזכות לחופש הביטוי המהווה תנאי הכרחי לקיום הליך דמוקרטי ולשמירת זכויות יסוד. כדי לממש את איומיו, השר קרעי יצטרך לצאת להתנגשות חזיתית עם חופש הביטוי.

יו"ר אגודת העיתונאים, רותם אברוצקי: "אחת הסיבות העיקריות לסגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הציבורי, באמצעות חקיקת חוק השידור הישראלי בהובלת ממשלת הליכוד, הייתה כדי ליצור "חומה סינית" בין הפוליטיקאים והפוליטיקה לבין השידורים. התערבות בוטה וגסה בשידורים ובתוכנם, בנוסח השר, הדוקטור, הח"כ, הקומיסר והצנזור שלמה קרעי, לא הייתה אפילו בימים הכי אפלים של רשות השידור. יש לזכור ולהזכיר כי בטרם מונה קרעי לשר התקשורת הוא קרא לסגירת התאגיד ומשכשל בהשגת מטרתו הזדונית, נראה כי  עתה הוא פונה לדרך עקיפה כדי לממש את מטרתו: לפגוע בתאגיד השידור ובעיקר בציבור הגדול הנהנה מתכניו האיכותיים, כמותם לא ימצאו בשידור המסחרי, אף שהם נדרשים ביותר ובמיוחד בעבור האוכלוסייה המבוגרת שאינה מעניינת כלל את המפרסמים – הממנים את השידור המסחרי.