על סמנטיקה במלחמה

במשך כמעט יממה עסקנו בהגדרה לפעולה שהחלה בג'נין. זה התחיל עם מפקד האוגדה אבי בלוט שכינה את האירוע "מבצע" למרות שהתעקשו לכנות את זה "פעילות צבאית" והמשיך מאוחר יותר באותו היום כשראש הממשלה הכריז על האירוע כמבצע "בית וגן".

במקום לתת מקום לפחד העמוק של האמא שהבן שלה נלחם בחזית, במקום לכאוב את הילדים שעומדים מאחורי הקירות שצה"ל קדח בהם "כדי לבסס עמדות", אנחנו שוב מטשטשים בפסטורליות את מה שקורה בפועל.

השם שבחרו לתת למבצע משקף באופן מדויק את עיצוב התודעה בעזרת השימוש במילים. השם "בית וגן" נותן תחושה פסטורלית ונעימה (לא סתם יש מספר מקומות אירוח שקרויים בשם הזה), כשבפועל מה שקרה בג'נין רחוק מפסטורליות.

הדיווחים על מה קרה בג'נין קשים מאוד. אני מבינה את אלו שבוחרים להתעלם מזה, אך האנשים שחיים שם, בין אם קראנו לזה כך או לא, התעוררו ביום שני האחרון למלחמה.

"גזליינטינג" הפך למושג נפוץ בעולם המערבי. המשמעות היא ביטול רגשות האחר והפעלת מניפולציה על מנת לגרום לו לפקפק בתפיסת המציאות שלו. השימוש בפרקטיקה הזו, הנחשבת לפסולה מיסודה, לא פסחה עלינו כחברה.

הפוליטיקאים והתקשורת, מעצבים את הנרטיב לפי ראות עיניהם, מגדירים לנו מה לחשוב ולהרגיש דרך המילים. השימוש בביטויים המוכרים כמו "מחבל", "גיבור ישראל" או "מלחמה על המולדת", מכניסים אותנו לתבנית מקובעת של טוב מול רע ומונעים מאיתנו את הזכות לדיון ציבורי מעמיק ולחופש מחשבה.

אין בידי פתרונות למצב שנקלענו אליו. אבל הגיע הזמן להפסיק לערפל את המציאות במילים מכובסות.

ברור שהמילה "מלחמה" הוחרגה מהתודעה הישראלית כדי שלא נרגיש את ההשלכות החמורות של הסכסוך המתמשך בין הישראלים לפלסטינים, כדי שלא נרגיש שאנחנו חיים במלחמה מתמדת. כשבפועל, זה מה שקורה.

על הדרך, גם המילה "שלום" נעלמה כלא הייתה, ואיתה גם התקווה לחיים אחרים או המחשבה שיש אפשרות אחרת.

לסמנטיקה יש השפעה גדולה על תפיסת המציאות. האחריות שלנו היא לוודא שהיא לא מערפלת אותה, אלא הופכת אותה לבהירה יותר.

שחר טפיארו, חברת דסק הכותבות של פוליטיקלי קוראת, במחשבות על היום הזה והסיקור העיתונאי השוטף.