- 04.04.24
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
לפני 31 שנה הושבעה ממשלת רבין השנייה. הקמתה הגיע אחרי 15 שנה בהם שלט הליכוד, שהיה חתום על האינתיפאדה הראשונה. כל ניסיון הידברות עם הפלסטינים עלה על שרטון נוכח אירועי האלימות הקשים שהביאו ל-161 הרוגים. ראש הממשלה שמיר התחמק באופן תדיר ממשא ומתן עם הפלסטינים, מסמס את ועידת מדריד וערך עימות מתוקשר עם שר החוץ האמריקאי, ג'יימס בייקר, שפעל להסכם שלום אך מאס בסרבנותו של שמיר ואמר באחת מהפעמים: "כולם שם צריכים לדעת שמספר הטלפון הוא 1-202-456-1414. כשתהיו רציניים בקשר לשלום, תתקשרו".
רבין הצטייר כאיש מתון וביטחוניסט שקול. הוא זכה לאהדה ציבורית רחבה גם בקרב מצביעי הליכוד והכניס רוח חדשה ומלאת תקווה אחרי 5 שנים רוויות אלימות וכעס ציבורי גדול. הרעב האידאולוגי של ממשלתו תפס תאוצה עד שדפק בדלתו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני והחל לפעול לסיומו.
חבורה מצומצמת בממשלתו של רבין פעלה בחשאי לפתיחת ערוץ הידברות בין אש"ף לישראל. יוסי ביילין, מאדריכלי ההסכם, פעל בחסות שר החוץ שמעון פרס ויחד עם מנכ"ל משרדו אלי סביר לסיום הסכסוך. יחד הם חיפשו את הניצוץ שיבעיר את תהליך השלום, שלימים ייקרא "הסכמי אוסלו".
אז כמו היום, גם אפריל 92, עצם הרעיון של ערוץ הידברות חשאי עם אש"ף, ארגון המרצחים, היה סוג של כפירה בעיקר בפוליטיקה הישראלית. רבים בממשלתו של רבין ידעו זאת היטב, אך הם לא נתנו למציאות לעצור את חזונם הברור: לסיים את הסכסוך ולהביא לעם ישראל את הבשורה לה ציפו כל כך.
העיתונאי שמעון שיפר מידיעות אחרונות, היה שם לסקר את אירועי אוסלו. המקורות שהחזיק באותם ימים היו כה רבים ואמינים, עד שהצליח כמעט לחזות מראש את העתיד לבוא. בספרו "לעינך בלבד" העיד כי מקורות רבים שהחזיק נהגו רבות לסכן את עתידם המקצועי והדליפו לא אחת מידע שרבים פעלו להחביא מהציבור. גם במקרה הזה, המקורות שהחזיק והעבודה העיתונאית שעשה, גרמה לו להיות צעד אחד לפני כולם.
היום (ה'), בדיוק לפני 30 שנה, חשף לראשונה שיפר את הפגישה הראשונה שנערכה בין בכירי אש"ף לבכירי משרד החוץ הישראלי. המשלחת הישראלית רצתה לשמור על הפגישה בסוד, שכן גם ראש הממשלה דאז יצחק רבין, לא חשב לרגע שפגישות אלו ירחיקו לכת כל כך.
"התקשרתי למקור הכי חשוב שהיה לי באותם ימים, שעימו היה לי הסכם: אם אשאל אותו על השיחות, והוא כתגובה יטרוק את הטלפון, סימן שהמידע שקיבלתי הוא נכון. כשהוא קיבל את השיחה, סיפרתי לו שאנשי פרס חותמים הלילה על הסכם עם אש"ף, טריקה נשמעה. הבנתי שזה אכן קורה".
"באביב 93 קיבלתי מידע בשלוש הזדמנויות שונות על קיום מגעים לשלום בין ישראל לאש"ף. נאמר לי שמתנהלות שיחות בסקנדינביה, שאותן מוביל מי שהיה מנכ"ל משרד החוץ של השר פרס, אורי סביר", אמר. "כדי לאמת את המידע, התקשרתי לראש הממשלה יצחק רבין, שלא התרגש מהמידע ואמר כי מדובר באירוע חסר חשיבות. בסמוך לתחילת המגעים, הופעתי באחד הימים בתוכנית אקטואליה, שם נשאלתי שוב ושוב האם התקיימו שיחות חשאיות עם אש"ף, אמרתי את מה ששמעתי מרבין".
לא ברור כמה ואם בכלל רבין ידע על קיומו של ערוץ ההידברות החשאי בשלב זה של השיחות, אולם עדותו של שיפר חושפת כי הוא בהחלט לא ייחס לשיחות אלו חשיבות רבה. לאחר חתימת ההסכמים, סיפר לו ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט, כי נהג להיפגש עם ראש הממשלה אחת לשבוע. כשזה סיפר לו שראשי אש"ף הגיעו לסקנדינביה לפגישה עם אנשי פרס ואורי סביר, נתקל בתשובה דומה לזו שקיבל שיפר: "אל תשים לב, זה חלק מהדברים הלא רציניים שעוסקים בהם אנשי פרס".
"המקור שלי התקשר אליי בפעם השנייה ואמר 'אתה מפסיד סיפור ענק', ואני שהאמנתי לרבין, דחיתי את פרסום הפגישה עם אש"ף. בלילה כשההסכם עמד להיחתם באוסלו, המקור שלי התקשר אליי ואמר: 'תפרסם מהר, זה עומד להתפרסם'. כדי לעמת את מידע, התקשרתי למקור הכי חשוב שהיה לי באותם ימים, שעימו היה לי הסכם: אם אשאל אותו על השיחות, והוא כתגובה יטרוק את הטלפון, סימן שהמידע שקיבלתי הוא נכון. כשהוא קיבל את השיחה, סיפרתי לו שאנשי פרס חותמים הלילה על הסכם עם אש"ף, טריקה נשמעה. הבנתי שזה אכן קורה".
"למחרת היום, התפרסמה בידיעות ידיעה שכתבתי תחת הכותרת: 'שמעון פרס נפגש עם ראשי אש"ף בשטוקהולם'. הטעות היחידה בכתבה הייתה מקום המפגש, שכן כידוע נערך באוסלו. איך הטעות קרתה? כי באותו הערב התקשרתי לאבי גיל, מנכ"ל לשכת פרס, שאמר שהם נמצאים בשטוקהולם, אך השיחות "אינן קורות במקום הימצאם". לימים הוא אמר לי: לשקר לא יכולתי, אז אמרתי שאנחנו לא מנהלים שיחות בשטוקהולם".
ארבעה ימים לאחר החתימה, פרסם שיפר בידיעות אחרונות את הסכמי אוסלו לאורך תשעה עמודים, כך למדו כל סוכנויות התקשורת בעולם את פרטי ההסכם. אלייקים רובינשטיין, מי שהיה ראש המשלחת הישראלית להידברות עם המשלחת הירדנית הפלסטינית על הסדר, הבין דרך החשיפה של שיפר כי הסכמי אוסלו התנהלו במקביל לשיחותיו, מאחורי גבו.
בשעה שהעיתונאים מישראל טסו לחתימת ההסכם עם אש"ף, שהתקיים בבית הלבן אצל הנשיא קלינטון, נסע שיפר לבדו למרוקו. בתום הטקס, הודיעו להם שרבין ופרס טסו לפגישה עם המלך חסן במרוקו. כשהגיעו, המתינו להם בפתח הארמון רבין, פרס, המלך ושיפר, העיתונאי היחיד שידע על הפגישה מראש.
באמצעות המקורות שהחזיק שיפר, הצליח להבין הרבה לפני חבריו למקצוע כי תהליך השלום עתיד להתקיים. אולם לא הצליח להבין את המחיר שמדינת ישראל תשלם כמה שנים לאחר מכן, אחרי רצח רבין ופרוץ האינתיפאדה השנייה.
"עשינו עבודה מקצועית ועקבנו אחרי הדברים, אבל לא היינו מודעים למה שייקרה הלאה. לא היינו מודעים להשלכות הקשות שייקרו כתוצאה מההסכם הזה. מהעובדה שממשלת ישראל החזירה את יאסר ערפאת לשטחים ובכך סללה את הדרך לאחת מהתקוממויות הדמים מהקשות שידעה ישראל מאז ועד היום. כתוצאה מההסכם הזה, יותר מאלף ישראלים מצאו את מותם. ברטרוספקטיבה, כעיתונאים אנחנו חייבים לבחון את הידיעות לעומק. לחשוף אותן תחילה, אבל גם לשאול כל הזמן את עצמנו האם חשיפת המידע היה המעשה הנכון לנו".
מצאתם טעות בכתבה?
כל הזכויות שמורות © אגודת העיתונאים בתל אביב – בית סוקולוב