"אם אתה מחסל את מערכת המשפט, אז פתחת את הדרך למדינות כמו טורקיה והונגריה ומדינת הלכה"

כיצד הם מתכוונים לעשות זאת?

"התנאי הראשון והמשמעותי לכך הוא ריסוק מערכת המשפט. במשטר הישראלי, אין בלמים על כוחה של הממשלה מלבד מערכת המשפט. אין נשיא מול קונגרס, אין שני בתי קונגרס, ואין שיטה פדרלית מול שיטה אזורית לבחירות. בכל דמוקרטיה בעולם יש כמה מנגנונים האמורים לפקח על עוצמתו של השלטון. ואם אתה מחסל את מערכת המשפט, אז פתחת את הדרך למדינות כמו טורקיה והונגריה ומדינת הלכה".

גורלי שולל את הקיום של האקטיביזם השיפוטי ועל פגיעתו בדמוקרטיה הישראלית. הוא טוען כי הסמכות להתערבות בחוקים נובעת מהעובדה שזכויות האדם בישראל אינן מעוגנות בחוקה ויכולות להילקח באבחת מילה אחת על ידי המחוקק. הוא מציין לשבח את השינוי שהוביל גדעון סער, שהצליח לשנות את הרכב הועדה למינוי שופטים ובכך גיוון את הייצוג בבית המשפט העליון. 

"אין תשתית עובדתית לטענה שיש דיקטטורה משפטית. כך למשל, ביטול חוקים. העובדה היא שיש בממוצע לשנה 0.7 ביטולי חוקים של בית המשפט העליון. מאז שנת 1993, חקיקת כבוד האדם וחירותו של ברק נתנה לעליון סמכות לבטל חוקים הסותרים חוקי יסוד. דהיינו, בית המשפט העליון יכול להתערב או לבטל חוקים הסותרים חוקי יסוד. והיום השאלה על ביטול חוקי יסוד עומדת למבחן. ומה שמדובר בהחלטות ממשלה, אין סטטיסטיקה ידועה ומוסכמת אבל לא מדובר בהתערבות מאסיבית של בית המשפט בהחלטת חוקי ממשלה".

"מאז עידן אהרון ברק, שאמר שהכל שפיט, יש טענה על אקטיביזם שיפוטי בעליון, אולם המציאות מראה כי התמנו בו יותר שופטים שמרניים, והיום הוא מאוזן יותר. גם השופטים האחרונים שמונו, הם איזון שמרני, ליברלי וחילוני. עשרת המינויים האחרונים, מראים כאילו מחשב הוציא תמהיל של החברה הישראלית. הכוונה היא שהיום אנחנו ניזונים מתעמולה המבוססת על עובדות שקריות. שכן, בית המשפט הוא שמרני יותר ומתערב פחות בהחלטות הממשלה. חשוב לדעת, שבהינתן העובדה שבית משפט הינו הבלם היחיד מול מערכת הממשלה. אנו צריכים להיות יותר סובלניים ולקבל את החלטותיו כמגן זכויות אדם גם כשזה לא נוח לשלטון. הציבור צריך לדעת כי בית המשפט העליון נטל על עצמו שני תפקידים מול השלטון: הגנה על זכויות אדם והגנה על טוהר המידות".

טענות הממשלה כלפיו, אומר גורלי, מתרכזות בשני התפקידים הללו, והיעדר חוקה מסודרת, בית המשפט הוא הבלם היחיד ויש לקבל את פסיקותיו. כי אין מי מלבדו שיגן על הציבור מבחינת זכויות אדם וטוהר המידות.

"אהרון ברק ראה רשת רחבה של הרשות השופטת. דהיינו, בית המשפט לא רק מיישב סכסוכים בין בני אדם, ובין אנשים והשלטון, אלא הוא חלק אינטגרלי ועדין של הדמוקרטיה. בעיקר בין שני נושאים אלו. לכן, לא מעט החלטות שלו לטובת ערכים אלה, נתפסו כפלישה חזקה לשטחם של הרשויות האחרות ולכן זה קומם עליו לא מעט את המערכת הפוליטית. משפטנים ואנשים באקדמיה, גם הם לא ראו בעין יפה את האקטיביזם של אהרון ברק. לכן, לאחר כהונתו, רואים תגובת נגד שהיו להה גם ביטויים במערכת הפוליטית בשל מינוי השופטים כפי שראינו בימי שרי המשפטים כמו איילת שקד וגדעון סער. הם הובילו לאיזון וכך נראה בית המשפט כיום שנגדו יריב לוין נלחם. וגם נגד ברק שכבר מזמן לא מכתיב את מדיניות המערכת. למרות שחלק מהDNA שלו טמון שם, וזה טוב שהוא יעמוד מול הממשלה במיוחד בתחומים שהוא מייצג כמו הגנה על מהגרי עבודה, זכויות של אוכלוסיות חלשות כמו להט"בים וערבים שזכויותיהם נפגעות השקם וערב למרות שיש להם ייצוג נכבד בתקשורת, שוויון זכויות הם לא מקבלים. אם אין מדינת זכויות אדם חזקה ולנו יש רק את מגילת העצמאות. אז צריך בית משפט עליון חזק שהוא הכתובת היחידה למיעוטים וחסרי זכויות".