עם ישראל עצר את נשמתו והמתין, כוסס ציפורניים, לבואו של התייר השלושה מיליון.
פמליית עם שר התיירות והצלמים המתינו בסבלנות וכאשר ניתן האות, לא ברור כיצד, הסתערו על איוואנה אייזק, בת 31 מבוקרשט, אמנית איפור במקצועה, שהגיעה לישראל לחופשה עם בן זוגה. השר יריב לוין ומנכ"ל המשרד אמיר הלוי ליוו את בני הזוג הנרגשים ללימוזינה מפוארת, משם הם המשיכו לחופשת חלומות על חשבון המשרד: חדרם שודרג לסוויטה מפנקת, הם זכו לאירוח מפנק בנווה מדבר ומשחו על גופם בוץ בים המלח, טסו במסוק בשמי ישראל ויצאו לסיור שקיעה מרהיב לאורך חוף הים בת"א.
השר לוין אמר בהתרגשות כי "חציית קו התייר ה-3 מיליון השנה ושבירת שיא כל הזמנים בכניסות תיירים לישראל הוא יום חג ונקודת ציון היסטורית". אולי, אך כתיירים ותיקים, המכירים את העולם, חייכנו לעצמנו. איים קטנים ביוון כמו סנטוריני או רודוס מגיעים למספרים כאלו בקלילות, שלא לדבר על איים קטנים בים הקאריבי.
אני יכול להבין ששר התיירות הנכבד יריב לוין רוצה לנכס לעצמו הישג שיוכל בעתיד לנפנף בו, אך כדאי שתזכרו שמדובר ב"הולי לנד", ארץ הקודש המדברת אל מאות מליונים של מאמינים מכל הדתות, עם אתרי תיירות ייחודיים כמו ירושלים, עיר המקודשת לשלושת הדתות, עם נהר הירדן ויוחנן המטביל וכמובן מצדה ואין ספור אתרים בכל רחבי הארץ. הרי המספר הזה של תיירים הוא עלוב למדי. למען האמת, גם המספר שלושה מיליון הוא שקרי , שכן מונים בו גם את אלפי הישראלים הגרים בניכר שבאים לבקר את משפחותיהם ואנשי עסקים שפוקדים את ישראל למטרות עסקיות בלבד.
רק כדי לסבר את האוזן: את קרואטיה הקטנה פקדו השנה 11,6 מיליון תייירים; את עיר המדינה סינגפור ביקרו השנה 11,9 מיליון תיירים; את המושבה הפורטוגזית לשעבר מקאו, ששייכת היום לסין, פקדו השנה 14,6 מיליון תיירים; את יוון כולה פקדו השנה 22 מיליון תיירים ואת העיר הונג-קונג , 27,8 מיליון תיירים.
כן, כולנו מכירים את המצב הבטחוני המעורער ואת תחושת הסכנה המקשה על תיירים אצלנו, אך יש לזכור את שעיקר האשמה במספר הזעום אצלנו נובע בעיקר מתשתית התיירות שלנו, שאינה תואמת את הדרישות של התיירות במאה ה-21. המלונות בישראל נבנו בזמנו על האדמות היקרות ביותר, על שפת הים בתל אביב, הרצליה ונתניה ובאיזורי היוקרה של ירושלים. מלונות אלו נבנו עבור תיירות שאינה קיימת יותר של תיירים עשירים. עלות בניית המלונות גורמת לכך שמחירי המלונות אצלנו מהגבוהים בעולם. מלונות ישראלים דורשים מחירים כמו מלונות יוקרה בלונדון, פאריז או ניו יורק. המלונאים הישראלים, המפרסמים מחירי מלון לא עבור החדר אלא עבור אדם בודד ולמעשה מתברר למזמין שמדובר במחיר כפול – נוהגים בחוצפה. מלונאים בארצות תיירות פופולאריות, יודעים להסתפק במחירי מינימום מחוץ לעונה . מלונות פאר בטורקיה מציעים מחירים מצחיקים, רק כדי לכסות לעצמם את ההוצאות השוטפות. מלונאי ישראלי יעדיף לבצע חראקירי מאשר להוזיל את מחירי החדרים . הוא יעדיף מלון ריק על הורדת מחירים.
תייר יעדיף לגור בזול במלון שנמצא במרחק של 10 דקות מהמרכז העירוני, רק שתדאגו לו לתחבורה סבירה. התיירות היום היא תיירות המונית של אנשים מהמעמד הבינוני ולא של פנסיונרים עשירים. יוקר השהות בישראל היא אחת הסיבות העיקריות למיעוט התיירות לישראל. הרי כמעט שנות דור לא נבנו מלונות חדישים. מלון הילטון התל אביב ומלונות דן נראים כמו אכסניות מוזנחות לעומת מלונות חדשים בעולם. אילת, למשל, שתשתית התיירות שלה נבנתה בדור האחרון, חזרה על כל שגיאות העבר במלונאות הישראלית. שדה התעופה גובל באיזור התיירות ושורת המלונות חסמה לחלוטין את מראה הים הקסום. במקום לבנות כמו בכל עיר חוף ים תיכונית שדרות רחבות מהים ומשני צדיהם מלונות ובתים כדי שהבריזה מהים תצנן את החום הישראלי, דאגו לחסום את הים בחומת מלונות, כך שגם אם אתם הולכים למשל ברחוב בן יהודה בתל אביב לא ניתן לנחש שהים במרחק של 200 מטרים מכם.
אך עלות האירוח בישראל היא רק חלק מהבעיה. בישראל אין תודעת שירות לתייר כמו בארצות תיירות שמבינות שפרנסתם תלויה בטיב השירות הזה. בארץ, נותני השירות, מתנהגים אל תייר מזדמן כאל מסחטת כספים. הייתה תקופה שלאילת נהרו תיירים סקנדינבים ויותר מאוחר תיירים רוסים אך נהגי המוניות והמסעדות גבו מהם מחירים מופקעים, של בירות למשל, עד שחברות התיירות מארצות אלו הפסיקו להגיע לאילת . הם העדיפו את עקבה ואת שארם א-שייח על אילת, בגלל היחס והמחירים.
לפני מספר שנים הגיעו עשרות ספינות קרוזים לאילת. זה סגנון התיירות המתפתח בעולם. עשרות מיליוני תיירים מעדיפים לבקר ביעדים ברחבי העולם בהפלגה נוחה באוניה מפנקת ולרדת כמעט מדי יום לטייל ביעדים שונים. ערים וארצות ברחבי העולם מתחרות ביניהן כדי להפוך לתחנת עגינה של הספינות הללו שנושאות על גבם אלפי נוסעים . יש איים בקאריביים ובאתרים אירופאיים שכל פרנסתם מבוססת על הביקורים הללו.
המלצתי בזמנו להשתדל לבוא לקראת הנוסעים הללו, כדי שימליצו לחברות השייט הללו למקם את אילת על מפת היעדים שלהן. למשל, שהעיר המארחת תעמיד לרשותם אוטובוסים שיביאו אותם ממעגן הספינות אל האטרקציות של העיר – אוטובוסים שיצאו אחת לחצי שעה. ובעיקר לתת לתושבי העיר את התחושה שצריך להאיר פנים לתיירים הללו ולא לסחוט אותם. הצעותיי נפלו על אזניים ערלות וזו הייתה השנה הראשונה והאחרונה שבה הגיעו עשרות ספינות קרוזים לאילת. חבל, מדובר בהפסד עצום.
