פיטורי הענק בטבע לא נחתו לגמרי במפתיע. כבר חודשים רבים קיימת הערכה כי גלי הפיטורים שהיו בחברה בשנה האחרונה, ואשר עברו עד כה בשקט יחסי, הם רק הקדמה לדבר הכואב האמיתי, שהתרחש היום בצהריים, עם ההודעה שמסרה החברה לבורסה בנוגע להיקף הפיטורים.
הלב דואב, במיוחד כשנזכרים שבמשך שנים רבות ראשי ההסתדרות הקודמים, עמיר פרץ ועופר עיני, נהגו להצביע על טבע (ובאותה נשימה על חברה נוספת: אסם) כדוגמה לחברה במגזר הפרטי שמעניקה את הביטחון התעסוקתי הראוי לעובדיה. כמקום שבו מכהנים מנהלים המקיימים שיח רצוף עם נציגי העובדים. הם אהבו לשבח את טבע על כך שראשיה מעולם לא העמידו מכשול בפני מהלכי ההתארגנות של העובדים בחברה ושהעבודה בה מושתתת על הסכם קיבוצי, ובכל אחד מהמפעלים שלה בארץ קיים ועד עובדים חזק.
מבחינת יחסי העבודה, המשותף למכת הפיטורים הנוכחית בטבע, לגל הפיטורים הענק שליווה את קריסתו של קונצרן כור ההסתדרותי בין שלהי שנות ה-80 לתחילת שנות ה-90 (ואשר העסיק 30 אלף עובדים), ולפיטורי הייעול של 800 מעובדי בנק הפועלים ב-2002, הוא בכך שבשלושת המקומות הללו הועסקו עובדים במסגרת הסכם קיבוצי ופעלו בשמם ועדים רבי עוצמה ועתירי תקציבים.
במקרה של כור, אלפי העובדים לא ניצלו מחרב הפיטורים, מכיוון שההסתדרות נחלצה מאוחר מדי כדי לשקם את הקונצרן, שסימני הקריסה שלו החלו להופיע כמה שנים טובות לפני ההתמוטטות הסופית; במקרה של בנק הפועלים ההסתדרות כלל לא ידעה שמהלך הפיטורים מתבשל מתחת לאפה, בהסכמה שקטה בין הנהלת הבנק לבין הוועד. במקרה של טבע – שוב ההסתדרות ניצבת חסרת אונים, קצת מופתעת לנוכח היקף הפיטורים בחברה, שהוא מהגדולים שידע המשק. להסתדרות לא נותר לעשות הרבה, אלא לנסות להקטין מעט את מספר המפוטרים ולהגדיל במשהו את פיצויי הפיטורים לעוזבים. השביתה בת ארבע השעות ביום ראשון, שתשבש בעיקר את השירות הציבורי, לא תשנה את המציאות המרה שנחתה על עובדי החברה, בעיקר על הדרג של עובדי הייצור.
בתשע השנים האחרונות קיימת תנופה בתחום ההתארגנות של עובדים והקמת ועדים יציגים במקומות העבודה בישראל. המטרה של ההתארגנות היא חתימה על הסכם עבודה קיבוצי, שלא רק יקבע את מסלול הקידום בשכר ובזכויות כלכליות שונות, אלא גם יעניק ביטחון תעסוקתי. ואולם, במצב שבו ההסתדרות היא פחות ופחות שחקן משמעותי במשק, גם התארגנות, הסכם קיבוצי וועד עובדים נחוש, אינם יכולים לסייע לעובדים במקרה של משבר בחברה.
סביר להניח שמספר המפוטרים בטבע יהיה נמוך מעט בסופו של דבר מהמספרים שמתפרסמים כעת (1,750 עובדים). זה טיבו של מו"מ שינהלו נציגי העובדים עם דרגי ההנהלה בימים הבאים. מבין קבוצות העובדים המועסקות כיום בחברה, מצבם של עובדי הייצור, שהיא המאסה הגדולה של המועסקים בטבע, הוא הקשה ביותר, מכיוון שסיכוייהם להיקלט בשוק העבודה הוא נמוך. עובדים אלה מאופיינים במוביליות נמוכה בשוק העבודה וכושר ההסתגלות שלהם לעבודה אחרת, הוא מוגבל. מצבם של עובדים אחרים, כגון מזכירות, אנשי שיווק ואנשי מינהלה מעט טוב יותר, מכיוון שהללו ממילא נוהגים להחליף מקומות עבודה לעתים תכופות יחסית. ואילו אנשי המחקר, אלה שהם בעלי תואר שלישי וכל אחד מהם הוא מותג בפני עצמו, עשוי להיות פחות רע, וסיכוייהם להיקלט בעבודה אחרת במשק, גם בגיל מתקדם, נחשב לטוב.
ובנימה אישית: קריסתה של טבע מתרחשת בעיתוי שבו הגיע סופו של עידן הכתבים לענייני עבודה. שלושת העיתונים הכלכליים, כלכליסט, דה-מרקר וגלובס, נהגו להעסיק מאז יסודם כתבים יעודיים לענייני עבודה (והסתדרות). בשנים האחרונות פונקציה זו בוטלה על ידם. בעידן רחוק יותר, לפני שהחריפה התחרות בין העיתונים כחלק ממלחמת ההישרדות שלהם, אף פעל תא כתבים לענייני עבודה (והסתדרות) שיזם מסיבות עיתונאים ומפגשים עם אישי חברה ופוליטיקה. כיום, אף לא אחד מהעיתונים הכלכליים, גם לא אלה הכלליים, כגון ידיעות אחרונות, מעריב והארץ, אינו מעסיק כתב שכל תפקידו לסקר את יחסי העבודה בישראל. תחום יחסי העבודה מצורף לעתים לתחום סיקור אחר של הכתב, למשל רווחה או תעשייה, או שהוא לא קיים כלל בפני עצמו. סיקור המשבר בטבע היה אמור להיעשות קודם כל בידי כתב לענייני עבודה, וכשזה לא כך, משהו חסר בפאזל.
